איך שהזמן טסס,עכשיו כבר אפריל..עוד חודשיים מסיימים ללמוד

אפילו פחות..ואז י"ב ואז צבא.

אני נימצאת בתקופה לא הכי טובה שלי,תקופה שאני מתמודד אם המון עצב וכעב..

פשוט קשה לי להשלים אם העובדה שהכל איכשהו הישתנה ביני לבינו.

יומשישי שעבר ניפרדנו,וניפרדנו כבר כ"כ הרבה פעמים למרות שבסופו של דבר חזרנו..איפשהוא

ידעתי שעוד נחזור,אבל עדיין זאת היתה פרידה קשה.

מזיו המשכתי לבת גלים,היתקשרתי לויקה והיא באה לאסוף אותי אם ולאד..

בנאדם שלא דיברתי איתו חצי שנה אם לא יותר רבנו וניתקנו קשר ואיזה קטע

הוא זה שבא אלי ועזר לי במצב חרא.

ישבתי אם אנשים שלא ראיתי המוון זמן.אנשים שאני מכירה מגיל 8 בערך וסתם כל מיני אנשים

שהייתי איתם פעם בקשר ואיכשהו שוב ישבתי איתם באותו המקום..

כולם ישר אמרו לי "אתם תחזרו.."נסעתי אם ולאד לאיזו חנות ופתאום ארתור היתקשר אלי..אמר שאני לא יוצאת לו

מהראש ושהוא רוצה שאני אבוא אליו..היה אפישהו סביבות ה7 וחצי בבוקר..

כמובן שלא חשבתי פעמיים אמרתי לולאד שאני נוסעת...באתי לארתור הוא ביקש סליחה,וחזרנו.

לא ישנתי כמעט כל הלילה איתו...לא יודעת למה אבל כל מיני מחשבות על כל מיני אנשים לא נתנו לי לישון.

בסוף כשקמנו היתעוררתי אם הרגשה הכי מוזרה בעולם,שאלתי אותו אם הוא באמת חושב שאפש לתקן ושההזדמנות

הזאת באמת שווה את זה..הוא אמר לי שכן.אני כ"כ שמחתי באותו הרגע..כמובן שהחזקנו ביחד מעז יום אחד מבלי לריב..

ביום ראשון שוב כמובן רבנו וניפרדנו.

אבל בסוף חזרנו..אוףף בסך הכל אני אוהבת אותו מאוד,ורוצה שהכל יחזור להיות כמו שיהיה.

כ"כ שמחתי ללכת לבצפר ביום רביעי,המחשבה שהשגרה של לשבת בבית תיפסק ואני אתחיל לראות אנשים אחרים קצת

ושההרגשה שלי תשתפר נתנה לי איפשהו כוח.

חזרתי וראיתי אנשים שהיתגעגעתי אליהם חח.

היום באתי הביתה ופשוט הלכתי לישון,לא יכולתי לפתוח את העיניים עד השעה 8 בערב..

איפשהו אני חושבת שזאת רק תקופה ושהכל יעבור,הזמן עושה את שלו..והכל קורה לטובה אבל אני לא יודעת

מה לעשות בכל התקופה הזאת ועד שהזמן יעבור...אני פשוט לא מזהה את עצמי,אני רוצה שקט,בטחון ושהכל יחזור

 להיות כמו שיהיה פעם,אני לעט לעט מעבדת את עצמי בתוך כל הבלאגן הזה.

מקווה שהסופ"ש יעבור ברגוע.