דברים מתבהרים עכשיו.
פתאום אנשים אומרים לי דברים שלא אמרו לי לפני כן. כאילו כולם חיכו שאהיה מוכנה לצאת החוצה, שאהיה מוכנה להבין את המציאות בה אני נמצאת. זה לא רק בראש שלי, וזה לא אישי נגדי, וזה לא קשור אלי כמעט. הבוס עשה נפלאות עם הקיפודים מבחינת בקרה גנטית. הקיפוד הוא אחת המערכות בה התמונה הכי ברורה, הכי מתקדמת, עם כלים גנטיים מוגבלים ביחס למערכות כמו זבוב פירות ועכבר. אבל ביחד עם הנפלאות האלו הוא תמיד היה צעד קדימה לפני כל המתחרים שלו. גם כשהוא היה צעד אחורה, הוא קפץ קדימה וחיסל את המתחרים שלו, גם כשהמתחרים שלו היו אנשים שלו לשעבר. יש איש אחד גדול בתחום של הקיפודים, והוא זה שמקדם את המחקר, והוא זה שמקדם את הטכנולוגיה, והוא השאיר שדה חרוך אחריו. כמו העקרב שעוקץ את הצפרדע שמעבירה אותו את הנהר, והצפרדע אומרת לו - "למה עשית את זה, עכשיו שנינו נטבע?" והעקרב עונה "לא יכולתי להתנגד לטבע שלי".
אז הוא הצליח לעקוץ את כל הצפרדעים ובכל זאת לעבור את הנהר. אבל אין צפרדעים שימשיכו את מה שעשה הלאה. לפחות אני לא רואה אותן היום. אי אפשר לנבא את העתיד, ותמיד יש הפתעות. אבל אני חושבת שהבוס בנה והרס את התחום של הקיפודים, ולא יהיה למה שעשה המשך. אני אומרת את זה עם הרבה פחות רגש, כי עכשיו אמרו לי את זה אנשים עם קצת יותר הסטוריה בתחום ממני. הם אישרו את מה שחשבתי, הם גרמו לי להבין שזה לא אני מולו, זה הוא מול העולם. זאת המלחמה שלו, אני יכולה רק לזוז הצידה ולהמשיך בדרך שלי כרגע.
אני רוצה לחשוב על העתיד עכשיו, לא על העבר. אני רוצה להתמקד במדע ובמה אני יכולה לתרום ולעשות, הדברים שמלהיבים אותי וממלאים אותי אנרגיה. לא בדברים שלוקחים ממני אנרגיה כמו לנסות להבין למה הבוס מתייחס אלי ככה ואיך אתמודד עם אויב כזה. אני מבינה שכרגע אני צריכה לזוז הצידה. להמשיך בקיפודים במה שאני ממש טובה בו, ובשאר לעבור לדגים.
אז התחלתי ללמוד על דגים.
וראיתי דברים שמשמחים אותי, כמו כמה ידידותי התחום הזה, כמה הכל פתוח מבחינת הזמנת דגים ודנא והשוואת רצפים, כמה ידידותי לסביבה. וראיתי דברים שפחות שימחו אותי, כמו כמה מועט הידע על הבקרה הגנטית, וכמה הכל הרבה יותר מורכב, כי לכל גן בקיפוד יש לדג ארבעה. לפחות. בדרך כלל יותר. יודעים פחות והרשת הגנטית יותר מסובכת.
ראיתי עבודה של פוסט דוקית לשעבר במעבדה. היא לקחה מה שאנחנו עושים בקיפוד ועשתה אותו בדג. היא מאוד מאוד מוכשרת ויסודית ועבדה מאוד קשה, אבל העבודה שלה גרמה לי להבין שזה לא מספיק. אי אפשר להעתיק מה שאנחנו עושים כאן לדג. צריך להוסיף איזה ערך מוסף, של תרומה מחשבתית, של הבנה, של התקדמות. אי אפשר לעשות מדע של "גם אני, גם בדג". צריך לחשוב איך לקדם את זה הלאה. או להעמיק בהבנה, או בשאלות, או לפתח טכנולוגיה חדשה, אבל אי אפשר להעתיק ולתרום.
אז אני כבר לא כל כך כועסת על הבוס. מעריכה (עם תחושת קבס קלה) את התרומה העצומה שלו להבנה של בקרה של גנים ושל רשתות גנטיות. מבינה שלא אוכל להתחרות בפרוייקטים מרחיקי הלכת שלו, כי הוא צעד אחד לפני. פרוייקטים כאלו עדיף לי לעשות בדג. מבינה שיש דברים בקיפוד שתמיד אהיה צעד אחד לפניו בגלל הגישה שלי, וההסתכלות שלי, ואותם כדאי לי לעשות בקיפוד. זאת המציאות ועם זה צריך לעבוד.
למה אני חושבת שזה יעניין אתכם? לא יודעת. כי זה תהליך של התפתחות. התפתחות זה תמיד מעניין, אפילו כשזאת לא התפתחות עוברית. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
