אולי תנסי גם כתום?

שישה ימים גררתי את עצמי בבית כמו סמרטוט ריצפה כי הרופא אמר שזה נראה לו כמו וירוס. אני מכירה וירוסים, ואני מכירה את מערכת החיסון שלי, וירוסים לא עושים ממני סמרטוט, חיידקים כן. גררתי את עצמי לרופאה ואמרתי לה שאני מתפוררת. היא אמרה שרוב המיקרים של ברונכיט הם ויראלים ולכן אנטיביוטיקה לא תעזור. אמרתי לה - אבל לילדים זה כן עזר! ואז היא אמרה: "אני יכולה לתת לך אנטיביוטיקה, ותרגישי יותר טוב, אבל השיעול לא יעבור". אם יש לי וירוס, למה שהאנטיביוטיקה תעזור? אלא אם כן האנטיביוטיקה הזאת היא תרופה חלוצית שמצליחה להלחם בוירוסים. אם אנטיביוטיקה עוזרת סימן שהיה כאן חיידק! עם הרופאים, במיוחד באמריקה, לא צריך להיות צודק, צריך להיות חכם. לא התווכחתי איתה על הלוגיקה ולקחתי את האנטיביוטיקה, ותוך יום התחלתי להרגיש יותר טוב.

שישה ימים גססתי לאיטי בגלל שהרופאים לא טרחו לבדוק אם יש לי חיידק או וירוס!

גם את האנטיביוטיקה ואת האבחנה של הברונכיט קיבלתי אחרי שהודעתי לה שלילדים היתה ברונכיט והאנטיביוטיקה עזרה.

מי צריך רופאים אם הם לא יודעים שום דבר שאתה לא אומר להם?

האמת שזה קצת מבהיל אותי. כי את המחלה הזאת אני למעשה איבחנתי ובחרתי בטיפול. ולמרות שאני דוקטור, אני דוקטור מהסוג הלא מעשי שלא אמור לרשום לעצמו תרופות. זאת לא הפעם הראשונה שאיבחנתי מחלות על סמך האינטרנט, ספרים ותסמינים. אבל יש הרבה יותר דברים שאני לא יודעת ברפואה מאשר דברים שאני יודעת וקצת מבהיל אותי לראות את קוצר הראיה של הרופאים. אני גם לא מבינה את זה. הם יושבים, מהבוקר עד הערב ומטפלים בחולים כמוני. אני בטוחה שבתקופה האחרונה היו להם הרבה מאוד מקרים של ברונכיט חיידקית. סביבי הרבה מאוד אנשים חלו בזה. זה לא אומר להם משהו? למה רופאי הילדים לא חשבו לרגע לפני שהם רשמו לילדים אנטיביוטיקה שאכן שיפרה את מצבם פלאים תוך יום. ואילו שני הרופאים שטיפלו בי העבירו את האחריות על לקיחת האנטיביוטיקה אלי. בלי להציע לבדוק אותי אפילו לברר אם זה חיידק או לא.

בכלל לא על זה רציתי לדבר, אבל זה פשוט מרגיז ומדאיג אותי, כי ברור לי שעוד אצטרך את העזרה של רופאים בעתיד ואני פחות ופחות סומכת עליהם עם הזמן.

רציתי להגיד שאני סוף סוף ממש אוהבת את הצעת המחקר שלי. היא ממש ממש אני ומה שאני רוצה לעשות. עכשיו נשאר לראות אם עוד אנשים אוהבים אותה כמוני. :-)

לעומת זאת, אני נאבקת קשות עם המאמר על האבולוציה שהוא לגמרי מחוץ לאיזור הבטחון שלי. (comfort zone). גם אבולוציה כשלעצמה היא לא משהו שאני ממש מבינה בו, וגם השוויתי בין מה שקורה בקיפוד-ים למה שקורה בכוכב ים, עכבר, שושנת ים ותולעת:

כמו שאתם רואים, הן אחרות לגמרי ומשונות להפליא מקיפוד הים הכל כך ברור. 

אני בטוחה לגמרי שהמאמר שלי מלא בשגיאות וטעויות שלידן החיידק שהיה לי באמת נראה כמו וירוס. עכשיו כשגמרתי לכתוב את הטיוטה הראשונה של המאמר, אני מנסה להבין על מה המאמר שלי מדבר. מה בעצם אני אומרת כאן? ברור לי שלמדתי משהו כי עכשיו אני מעריכה הרבה יותר את המאמרים של הבוס על אבולוציה של רשתות. זה ממש נושא קשה! כמו שמישהו אמר - להבין את האבולוציה זה כמו להבין את קורות העולם מאנציקלופדיה בת עשרות כרכים שכל הכרכים פרט לאחרון הושמדו וממנו נשארו כמה חלקי דפים. כשאבין על מה המאמר שלי מדבר ואצליח לכתוב את זה, אשלח את הטיוטה לבוס, שיגיד לי מה אפשר לעשות כדי לעזור למאמר להפוך למאמר. אני חושבת שאני אמורה להיות הכותבת היחידה על המאמר הזה, כך שאם אפשל קשות הבושה תהיה רק שלי. כמה אני טובה בלהרגיע את עצמי. :-)

נו טוב. אם לא אשב עליו הוא באמת יצא מביש. יום טוב שיהיה!