אולי תנסי גם כתום?

אני מסתכלת עליהם מוקסמת, וחוזרת אחורה בזמן.

אחותי ואני היינו משחקות משחקי דימיון כל הזמן. היינו שמות כריות על הריצפה ולוקחות אוכל מהמטבח, ויוצאות למסעות סביב לעולם, באוירון או אוניה. לפעמים אחת מאיתנו היתה מאלפת אריות והשניה האריה. לפעמים היא היתה נמר או חתול ואני הייתי דוב. באיזה שהוא שלב הפכתי גם לפומפיון בהשראת תסכיתים ברדיו של שפיפון ופומפיון. עד היום אני קוראת לה חתול והיא קוראת לי פומפיון. לפעמים אני קוראת לה חושחש. הסיסמה הקבועה שלי היא על שם אחד הכינוים שלה. אחותי תמיד נתנה לי בטחון.

היום הם משחקים כל היום במשחקים שהם ממציאים. יש משחק דרקונים בשם יוטופיה, וכרגע הם עמוק בתוך פוקימון. הם רואים את הפרקים של הסידרה ובהשראת שגיא שלושת עורכים עכשיו סיפרי פוקימון עם ציורים של פוקימונים שונים והסברים על ההתפתחות שלהם. הם עצמם לפרקים פוקימונים ולפרקים מאמני פוקימונים. אני מוקסמת מהקלות בה הם נכנסים לעולם משלהם, עם שפה משלהם, והם לגמרי חיים בו, מאושרים. אני צוחקת איתם ושואלת שאלות, מביאה להם ספרי פוקימון מהסיפריה ומזמינה להם סרטי פוקימון מנטפליקס. אבל לעולם הזה של הדימיון, כבר אין לי כניסה.

העולם שלי שייך למציאות של כאן, עכשיו והעתיד המיידי. של ניסויים, ותוצאות ומחשבות על סוגי הנחיה שונים וסוגי אישיות שונים. אני וממיע יכולים לדבר שעות על העבודה, על מדע, מדענים ואנשים. על עצמנו. על מה שמפחיד אותנו, על מה שעוצר אותנו, על מה שדוחף אותנו. אנחנו לגמרי בתוך זה, בדיוק כמו שהילדים בעולם שלהם. בדיוק כמו שלילדים קשה לעשות הפסקה מהמשחק ואם היו יכולים היו משחקים כל הזמן בלי הפסקה, גם לי קשה להפסיק לחשוב על העבודה, קשה לי להפסיק לעבוד.

באיזה שהוא מקום העבודה היא קצת כמו משחק דימיון. עם אויבים דימיוניים בדמות שאלות לא פתורות, עם כלי נשק בדמות ניסוים, עם חוקים, בני ברית, ומשאבים. הילדים מתאמנים לקראת החיים האמיתיים, כך זה נראה. אני חיה את החיים האמיתיים, וזה מרגיש לי כמו משחק דימיון. הלחצים הגדולים נראים לי מלאכותיים והרצון הגובר לעשות עוד, להספיק נראה לי מנותק מהמציאות כמו שהיא. מין חיה שמאכילה את עצמה בפחד ושאיפות.

אני רוצה שיהיה לי זמן לבוא לעזור לכיתות שלהם פעם בחודש. אני לא רוצה לפספס את הזמן המדהים הזה בו הם גדלים. אני צריכה להרגיע את עצמי בסוף השבוע כדי להיות איתם באמת.

העיניים שלי נעצמות מעצמן, העייפות מנצחת. לילה טוב!