אולי תנסי גם כתום?

היום היה היום האחרון של בית הספר לפני שבוע החופשה של חג ההודיה. ירדן קיבלה פרס על הצטיינות במתמטיקה, זוהר שרה עם שאר חברי מגן החובה ארבעה שירים מתוקים על תרנגולי הודו, והתנדבתי לבוא לכיתה של ירדן לעזור לארגן את הארוחה החגיגית לקראת חג ההודיה. היה כל כך מרגש. המורה של ירדן היא נשמה גדולה. היא ביקשה מכל הילדים להגיד תודה על משהו בחיים שלהם וכולם אמרו דברים כל כך חמודים. הרבה הודו על המשפחה שלהם. אני חושבת שזה באמת הדבר הכי גדול בחיים, המשפחה שלנו. ירדן הודתה על המים והאוכל שבלעדיהם כולנו היינו מתים. אמא אחת הודתה על האוירה הנהדרת בבית הספר ועל היצירתיות והפתיחות של המורים. אמא אחרת שהיא גם חברה שלי, וגדלה באנגליה ואז בהולנד, הודתה על אמריקה, על זה שהיא לא רגילה להודות בקול רם והאמריקאים ממש טובים בזה, והיא שמחה שהיא חלק מזה ויכולה להרגיש תודה גם. אני מאוד אוהבת אותה. זה כל כך משנה כשיש חברות. ואז כל הילדים החזיקו ידים, והאמהות גם, והמורה אמרה ברכה ואז כולם אכלו. ירדן עשתה עבודה מדהימה ביחד עם עוד שני ילדים שהראתה אלו דברים הגיעו לאמריקה מאירופה ואילו דברים הגיעו לאירופה מאמריקה. הייתי כל כך גאה, ושמחה, וחלק ממשהו גדול ויפה. הרגשתי שזכיתי.

בכלל, מאז שממיע חזר לקלטק והוא מבסוט בעבודה מאוד ונראה לי שגם מוערך, ומתוגמל בהתאם, ומאז שהזמינו אותי לראיונות בכמה מקומות בארץ, ואני מרגישה סוג של תיקווה בקשר לעתיד, ההווה הרבה יותר נעים לי. כל ערב אני שמחה נורא לחזור הביתה עם ממיע אל הילדים. אפילו השיעורים יותר קלים ומולם יותר קל לנו ביחד. היום שגיא חזר מובס מהתנסות בכיתה. הם מבקשים מהילדים לדבר עשר דקות על נושא שהילד בוחר. הוא נבחן לפי קשר עין עם הקהל, לפי התוכן והאירגון, לפי הבהירות של ההרצאה. המורה שלחה לנו פתק אתמול שהוא צריך להציג היום, ואחרי בכי ושיחות ארוכות הסכמנו שידבר על מערכת השמש. הוא מומחה למערכת השמש ויודע עובדות שאני לא זוכרת. הוא נתן לנו נאום מאוד חמוד בבית, אבל בכיתה הוא כל כך התרגש ונלחץ שקרא להם מתוך ספר. המורה לא עצרה אותו והרגיעה אותו ואפילו לא הסבירה לו אחר כך מה דרוש שיפור. הוא פשוט נתנה לו פתק עם ציון נמוך וסימנה את כל הדברים שהוא לא עשה נכון. איך הוא אמור ללמוד מזה? כתבתי לה מכתב בו הסברתי פחות או יותר את מה שכתבתי כאן ואמרתי לה שהבעיה שלו הוא שהוא נלחץ מלדבר מול קהל. ושזה משהו שהוא צריך ללמוד והוא צריך עזרה בו. אמרתי לה שהיא יכולה לעזור לו בזה שתודיע לנו שבוע מראש כשהוא צריך לדבר, ושתזכיר לו לפני ההרצאה שיצור קשר עין ויעזר בתוכנית שהכין מראש. אני לא מבינה איך היא מצפה מתלמיד בכיתה ג' שיעביר הרצאה מול כיתה בלי שהיא תלמד אותו לעשות את זה. הוא צריך לבוא עם זה מהבית? להוולד לבמה? יש אמריקאים שבאמת נראה שנולדו לעמוד מול קהל. אבל לא כולם כאלו! אני לא כזאת! אני מתה מפחד לעמוד מול קהל ולכן צריכה להתכונן המון כדי להרצות טוב. הוא ממש פחד לספר לנו מה היה. וחשב שנכעס עליו. זה שבר את לבי. כשהוא סיפר לי מה היה אמרתי לו שכל מה שהוא צריך לעשות זה ללמוד. שהוא לא אמור לדעת לעמוד מול קהל ובשביל זה התרגיל הזה נועד. הוא לא צריך להיות מושלם מהתחלה. אמרתי לו שהציון לא נוגע לי כהוא זה, אבל אני חושבת שזה מאוד חשוב שילמד לדבר מול קהל כי זה נורא חשוב בחיים. אמרתי לו גם שהתפקיד של המורה שלו ללמד אותו ושאלתי אותו האם היא לימדה אותו? והוא אמר שלא. אז אמרתי שגם היא קיבלה ציון נמוך במבחן הזה. אמרתי לו שהוא ילד מאוד מוכשר עם יכולות מיוחדות במינן ועם רגישות וביישנות. ואני רוצה לעזור לו להתמודד עם הביישנות והחששות שלו כדי שיוכל להוציא את היכולות המיוחדות שלו החוצה. הראיתי לו את המכתב שכתבתי למורה כדי שיבין מה אני חושבת. המכתב היה מאוד מנומס וחיובי, כמו שלפני שנים לא הייתי מסוגלת לכתוב כשהייתי חושבת שמישהו לא נהג נכון עם הילדים שלי, עם מסר ברור של מה אני חושבת שצריך לעשות כדי לעזור לו. אני מקווה שזה יעזור.

בשבוע הבא אין לימודים ואנחנו נצטרך איכשהו לתמרן עם הילדים בבית. אני צריכה להתכונן להרצאה באייווה בעוד שבוע וחצי. הכל מוכן, אני צריכה רק להגיד אותה כמה פעמים, לחשוב מה אני אומרת על כל שקף. זה כל כך לא קל להכין הרצאה טובה וברורה. מספר השקפים ירד ל-50, כולל השקף של הכותבת והשקף של התודות.

אני נרדמת מול המסך.

לילה טוב!