אוקי, אני לא רגועה ולא עגולה ולא בטוחה שהכל לטובה ולא. בכלל לא. בעוד שלושה שבועות אתן את ההרצאה הראשונה שלי, ואני לא יודעת איך בדיוק אצליח בזמן הקצרצר הזה ללמוד את כל מה שאני צריכה ללמוד על הדג, להכניס את זה לתוך ההרצאה שלי ולבנות הרצאה לא פורמלית על התוכניות לעתיד שלי. ולדעת להגיד את זה מתומצת ומפוקס. שלושה חודשים נשמע לי כמו זמן הרבה יותר מתאים לזה.
ואז נכנסות כל המחשבות הרעות, על הזכרונות הרעים, על ההתנסויות הלא טובות, על אנשים שלא האמינו, שלא רצו, שלא. על הבוס שלי שכנראה ינסה לטרפד את חיפוש העבודה שלי בארה"ב כי הוא לא רוצה מתחרים. כל המחשבות הלא טובות שלא עוזרות לאף אחד. על מה שההוא אמר (מאוד קשה השנה, יש אנשים מאוד טובים) ולזכור שהוא אמר את זה כדי לדחוף אותי לפינה שמתאימה לו. שמניפולטורים עושים אותם דברים ומשתמשים באותן שיטות בכל מקום ושאני לא צריכה להתרגש מזה.
להתמקד בסיפור שלי. היפה כל כך והמבטיח. ולהשאיר את המחשבות על השווי שלי בחוץ.
אבל זה לא קל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
