אולי תנסי גם כתום?

אני חושבת שנוכל לחזור וזה מאוד משמח אותי. שום דבר לא סופי, אבל יש סימנים מעודדים מאוד.

אני עובדת על הצעת תקציב ומנסה להבין כמה תעלה המעבדה החדשה שלי. יש ימים של שמחה והתרגשות ויש ימים של חששות ודאגות וביקורת עצמית גדולה. אני מחפשת את השאלות הגדולות בתחום ואיך למצוא דרכים פשוטות לענות עליהן במערכות שלי. זה לא פשוט. זה לא פשוט לחשוב כמו חוקרת עצמאית, זה שלב אחר לגמרי מהפוסט-דוק. הסיור הזה בארץ, הביקורת שקיבלתי על העבודה, פתחו לי את העינים. הכנה לקראת העתיד. אני לא יכולה להמשיך לעשות מה שעשיתי, זה די ברור. אני צריכה להתחיל לנסות להגיע למקומות שאמרתי שאני רוצה להגיע אליהם אבל פחדתי לנסות. הפרוייקטים הראשונים יהיו אלו שחשבתי לחכות איתם, כי אלו הפרוייקטים שיביאו תוצאות ריאשוניות ומהם אוכל להתקדם הלאה. מכינה רשימות של רעיונות לגרנטים ולפרוייקטים ומה אני צריכה להתחיל לעשות כדי שזה יקרה.

הראש שלי לגמרי בזה, אבל אני שמה לב למי שלידי. שמחה באהבה שלהם ובאהבה שלי אליהם.

אני קצת חוששת מכל הדברים שלא עשיתי עדיין ואני רוצה לעשות. זה יותר מטריד אותי רוב הזמן מאשר לחשוב באיזו מחלקה בדיוק אהיה. אם כי יש מחלקה שאני חושבת שיש בה יותר קוליגות שאוכל לשתף איתם פעולה בדברים שאני רוצה לעשות. אבל לשתף פעולה אפשר גם ממקומות שונים.

בגלל זה אני כמעט ולא כותבת פה, כי מה שמעסיק אותי מאוד מעשי וקונקרטי. איזה ציוד אני צריכה, כמה הוא עולה, על מה יהיה הגרנט הראשון, על מה יהיה הגרנט השני. דברים פרקטיים כאלו, לא פיוטיים.