החיים של סטודנט לעיצוב

כבר 4 ימים אני יושב על פרוייקט. יושב זה התיאור המדוייק ביותר למה שאני באמת עושה: יושב מול מחברת פתוחה, מול טקסט בן שבועיים וחצי, ולא מתקדם מילימטר.

המשימה נשמעה מפתה ומעניינת: להמציא תכונות לחומר דמיוני ( מורפיקס SFS אם להתעקש על השם) ולהמציא מוצר כלשהו שיקיים בצורה הטובה ביותר את התכונות האלה. נשמע טוב, לא?

האמת, גיליתי שיש לי קושי להתמודד מול פרוייקט פתוח ומשוחרר בסגנון הזה. לעצב ידית? מצויין. לעצב מחיצה? בבקשה.

אבל לעצב משהו, למישהו... כל כך מופשט.

הלכתי על חומר קשה מאד, דק וקל מאד, אשר מתכלה לחלוטין אחרי זמן ספציפי שאני מגדיר. למשל, חצי שנה, או 13 חודשים. נשמע חביב, אבל היי, מה עושים עם החומר הזה? חשבתי לעשות אריזות שיחליפו קופסאות שימורים. כן, את הקופסאות פח העתיקות האלה. ועכשיו, רק נשאר לעצב.

עדיין, לא מצליח להתקדם מילימטר.

צריך לחזור למחברת.

כאשר אני ממתין למשהו, שאמור לקרות בבוקר, אני שם שעון מעורר בפלאפון, ומרחיק אותו מרחק של לפחות3 צעדים, שאצטרך לצעוד מתוך המיטה.צעדים קרים, מתוך השמיכה החמה, על הרצפה, יחף.

כאשר אני ממתין למשהו באמת, משהו שאמור לקרות בבוקר, אני מקדים את השעון המעורר בדיוק בדקה, ומתעורר בעזרת השעון הביולוגי. מדהים. בשעון הזה לא נגמרת הסוללה, השעון הזה לא כבה כי דרכו עליו. עובד...כמו שעון.

היום התעוררתי בשעה 06:14 ,בדיוק דקה לפני הצלצול המתגבר בפלאפון. היו לי היום מבחנים חשובים לעבודה עתידית.

המבחנים היו קשים, ומתישים, ובצהריים חזרתי לבית, למקלחת המיוחלת.

החבר'ה שלי מהכיתה הגישו היום פרוייקט מרכזי, ובאתי לראות את הפרוייקטים החשובים. היו כמה מרתקים. היה פרוייקט מענין שעסק בשימור ריח: מין אריזה שבתוכה שמים ריח אהוב (למשל חולצה טבולה בבושם של אדם אהוב). את החבילה הזאת אורזים בצורה אטומה לגמרי על ידי העברה של מגהץ על פס דבק מיוחד. את החבילה ניתן לשלוח בדואר, או להשאיר לעצמך כמזכרת. העבודה קיבלה ביקורות טובות, וגם לדעתי הייתה מעניינת וחדשנית בדרך שלה.

אחרי הרבה זמן שרציתי לעשות את הצעד, ולהתחיל לרשום בלוג.

האם אתמיד? האם אצליח לכתוב וליצור ענין? זה כבר עניין של זמן.

היום באחת בצהריים הגשתי את אחד הפרוייקטים הארוכים הסימסטר. היה מסע ארוך מאד בעבודה עם חומר שנבחר בתחילת הסמסטר וכל מיני משחקים איתו.

כל סטודנט בחר חומר ו"שיחק איתו" (כמו שאוהבים נו-רא להגיד במחלקה). מה זה לשחק? לקפל,לקמט,לשרוף,לחרוך ולעשות כל מניפוליציה פיסית אפשרית על פיסות שונות של חומרים שונים. אני "הרחתי" עוד בתחילת הסמסטר שיהיה שימוש מאסיבי בחומר הנבחר, והחלטתי ללכת על משהו זול וזמין (יחסית כמובן). לינוליאום (פי וי סי גמיש אומר למישהו משהו? נו, זה החומר האפור הזה ששמים במטבח על הרצפה. נו החומר הזה שיש באולמות כדורסל. כן, כן הפלסטיק הזה!).

אחרי קילומטראז' של חודשיים ,בו בכל שבוע הבאנו פיסות מצ'וקמקות, וסיפרנו עליהם סיפורי סבתא, כל אחד סיכם את מסקנותיו.

כל הפורום של המרצים נתן את מסקנותיו.(כמסקנה שלי,ולא קשורה למסקנות הנ"ל, הסקתי שכדאי לכתוב את המסקנות שלי ואת המסקנות של המרצים במחברת. פה היא נקראת מחברת סקיצות, אגב. ואגב,רשמתי את כל המסקנות.

קיבלתי ביקורת די טובה.

אח"כ פינקתי את עצמי בטוסט ותה קר במחיר מופקע בקפיטריה (רק למוסד הזה עצמו שמור טקסט שאכתוב בעתיד הקרוב).