תאריך ויום שאני לא אשכח בחיים.

יום שישי בהיר, ואנחנו בדרכנו למשחק כדורגל לקבוצה האהובה עלינו- הפועל ירושלים.

מתרגשים וממהרים נסענו מבית הכרם ועלינו על בגין, עצרנו ברמזור שהיה אדום וכמובן ניצלתי את ההזדמנות כדי לשים אודם אדום, הרגשתי לא אדומה מספיק.

הרמזור התחלף לירוק ונסענו אחרי שהכביש התפנה כ"כ שמחים שאנחנו לא מאחרים למשחק כמו שחשבנו

התכופפתי לשים את השפתון בתוך התיק, ולפתע בום מטורף.

מצאתי את עצמי באוטו מלא אבק ששורף בעיניים מהכריות אוויר שהתפוצצו עליי, המראה עדיין הייתה עליי והייתי בשוק

רון כמובן ישר שאל מה איתי איך אני ובפאניקה יצא מהאוטו וקילל כמו שלא ראיתי אותו בחיים, ואני המשכתי לשבת בתוך האוטו, רועדת ולא מבינה

אמרו לי לצאת, ניסיתי מהצד שלי בתמימותי והדלת לא נפתחה.. טיפסתי את דרכי החוצה דרך מושב הנהג ורק כאשר כבר נשמתי אוויר קלטתי שעברנו תאונת דרכים

ראיתי את האוטו ולא האמנתי, הרי אני ישבתי שם ופתאום רואים שכל האזור ישיבה שלי מקופל כמו למין בננה

אוטו, פלדה ששוקלת המון התקפלה לבננה.

צנחתי למדרכה ואנשים מסביבי הביאו מים, רון רועד ואני בוכה אני לא מבינה שום דבר.. פינו אותי באמבולנס ומשם הכל יותר התבהר

חבלות בראש ובגב, כשלמעשה הייתי צריכה לגמור בתוך ארון מתים.

כשהגיע הבוחן תנועה הוא היה בטוח שאני נפטרתי במקום, והיה מופתע לגלות שלא. כנ"ל כל אחד שבדק את המאורע\הרכב.

עברו יומיים מאז, אנחנו עדיין לא מעכלים את העובדה שניצלנו ממוות.. שמלאך משמיים ובא והציל אותנו, שמר עלינו.

ניצלתי ממוות, אחרי כל כך הרבה פעמים שאמרתי לעצמי "תן לי רק למות כבר אלוהים בבקשה" הייתי שניות מזה

אני מרגישה שקיבלתי במתנה את החיים שלי ושהגיע הזמן להעריך אותם

בשניה אחת שאפילו לא נמצאת בזיכרון שלך אפשר לאבד את חייך, בגלל טעות\טיפשות של בן אדם אחר.

בתי חולים, כאבים פיזיים ונפשיים, חוסר שינה וסיוטים, משטרה וריצות ממקום למקום זה בערך החיים שלנו כרגע רק כדי לסדר את הבלאגן שנוצר

אבל תודה לאל שאף אחד מאיתנו לא צריך לדאוג להלוויה לשני.

החברים שהגיעו לבית חולים, האנשים שהתקשרו ושדאגו לנו ישארו לנצח בלב שלנו.. והאלה שלא, לנצח ימחקו ממנו ולא ישובו אליו עוד.

אני מוצאת את עצמי מסתכלת על כל חיי ועל כל הזמן שבזבזתי לכעוס על שטויות, לנטור טינה ולריב פשוט נראה כ"כ מבוזבז כרגע.

רק יום לפני התאונה אני והוא רבנו, ולמחרת כמעט איבדנו אחד את השנייה.. המחשבה הזאת מצמררת אותי

אנחנו בפתח של שנת 2013 ואני מרגישה כאילו נולדתי מחדש, כאילו זכיתי בחיים שלי. הרגשה שלא הרגשתי מעולם

אני מלאת אהבה לעולם ומלאת תודה, אני מעריכה כל ריח וכל רגש שעובר עליי, כל מבט וכל חיוך שכל אדם שמתקרב לעברי

אני מעריכה את חבריי משפחתי ומכריי יותר מהכל, ויותר מזה אני יודעת שאני לא אוכל לחיות יום אחד בלי הבן זוג שלי, שהציל אותנו כשפעל במהירות.

זכיתי במלאך ששומר עליי, שלוקח סיכון רק כדי להגן עליי, שגם שהוא בעצמו פגוע וחבול כל מה שיש לו בראש זה מה איתי.

להיות שניות ספורות ממוות יחדיו זאת לא חוויה שאני מאחלת אפילו לאויביים הכי גדולים שלי, אבל כיום אין לתאר לאיזה מקום זה הביא אותי בחיי למרות שעברו רק יומיים.

הדרך עוד ארוכה כדי להתגבר על העניין, מבחינה פסיכולוגית זה רחוק מלהיות קל

ולנהגים שבניכם, תהיו זהירים כי הכביש אף פעם אינו בטוח, גם לא כשהוא כולו פנוי והאור הירוק שלכם. 

אבל לשנה החדשה שמתקרבת אני רוצה לאחל לעצמי ולכולנו שנעבור את המכשולים הכי גדולים שיש לנו בחיים, שתהיה לנו שנה מלאה אושר ושקט נפשי

שנלמד לאהוב ולהעריך כל רגע בחיים ולא נקח שום דבר כמובן מאליו.

החיים הם מתנה שלא מובנת מאליו.

!С наступающим