אני לא יודעת אם אני יותר עצובה או יות שמחה..זה מעורבב כזה..
נגמרו שלוש שנים. קשות טובות מעייפות משמעותיות..
עברתי הרבה למדתי על עצמי הרבה חוויתי הרבה והשתנתי..
ב-19 לקחו אותנו למימדון כל בית ספר..
היה פשוט כיף!!! עליתי על כל כל המתקנים חוץ מאבובים מעפנים כאלה שבקושי זזים..
עשיתי את המגלשות הכי מפחידות שבדר"כ אני מפחדת מדברים כאלה! הייתי בשוק מעצמי!
נהניתי כ"כ פשוט לא רציתי לעזוב!
ואז חזרנו הביתה והלכתי לישון פשוט הייתי קרועה מעייפות..ואז ב-7 הלכתי להופעה של חברה שלי ששרה (מדהים)
ויום אחרי:
באנו ב-10 בבוקר..כבר מ-10 הדמעות ירדו בלי סוף.
פתאום קלטתי שזה נגמר שאין יותר שכבה כזאת, אין יותר מורה והמזכירות שאני כ"כ אוהבת..
ופשוט בכיתי כמו ילדה קטנה..
אח"כ נרגעתי קצת והלכנו לים היה ממש כיף למרות ששנה שעברה היה יותר כיף, אבל בקטנה..
וזהו התחיל החופש..
בטח יקח זמן עד שאני יעכל שזה נגמר ומתחילה תקופה חדשה שאחותי אומרת שזאת הייתה התקופה היפה בחיים שלה..נקווה שהיא צודקת..
בינתיים מתפתחים קצת העינינים עם הידיד שלי שרציתי פעם..לא יודעת מה הוא מתכוון בדיוק..נראה לאן זה יגיע..
היום יצאתי עם חברה טובה שלי.
אנחנו הולכות לאכול גלידה פתאום אנחנו קולטות 5 חברות קרובות שלנו..לפני שיצאנו 3 מהן אמרו שהן יוצאות אז לא שאלנו אם אנחנו יכולות להצטרף כי מותר להן להיות לפעמים לבד..
ואז אנחנו רואות שהן 5 חברות!! אנחנו בדר"כ 7 חברות קרובות..היה קשה להן להזמין אותי ואת חברה שלי?!?! זה היה פשוט מגעיל והן התנהגו כאילו כלום ובכלל לא הציעו לנו להצטרף אליהן!! כל פעם קורה משהו כזה ואני שותקת כמו מפגרת..עכשיו נמאס לי לשתוק..
תגיבוו..