אני לא חושבת שאי פעם עברתי משהו כל כך משמעותי.
קמנו ברבע ל 4 בחושך, קר וגשום...
להתחיל להזיז את כולם, לקחת את הפיקוד לידיים.
לקפל את כל הציוד ולצאת למסלול.
גומעים 14-15 ק"מ.
זה לא שהיה לי יותר מידי כוח, אבל לא היה מישהו אחר שידרבן את כולם להמשיך.
וגם אם הייתי ראשונה בכל טיפוס (והיו הרבה כאלו) ועוד היו עלי כמה תיקים של חבר'ה אחרים.
ובהפסקה במקום לשבת לנוח עמדתי להדריך וניסיתי ליצור התפעלות מארגז החול הכי יפה בעולם.
ועוד יום ועוד יום.
טיול חנוכה זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי. בעיקר בתנועה...
זה היה סוג של חלום, לחזור להדריך את הטיול הזה ואולי לתת קצת ערך מוסף, מה שאני לא קיבלתי ברוב הטיולים שלי.
הם היו אלופים אחד אחת.
ועכשיו קצת בית....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Earthquake.