the dark side of the moon

ילדה בת 8 בכיתה חדשה, בית ספר חדש, עיר חדשה,

הורים שזה עתה התגרשו.

ילדה שקטה, היה לה טוב פעם, היא לא רצתה לעזוב, אבל אף אחד לא באמת התחשב בדעתה.

מסופרת קצר בתספורת מצחיקה, נכנסת לשיעורה הראשון.

כולם לועגים לה, לא מקבלים אותה.

ילדים זה עם רע.

היה חשוב לה להתחבב על כולם, הלא היא היתה מקובלת במקום ממנו היא באה.

לבנות לא היה אכפת ממנה, בעצם, למה שיהיה?

הבנים מקבלים אותה בצעקות "מכוערת" "הילדה הכי מכוערת בכיתה" "בעולם!"

צעקות שליוו אותה במחשבותיה 7 שנים לאחר מכן. היא חושבת שהם עדיין שם,

בעצם היא בטוחה בזה.

במבט לאחור היא מבינה שמפה האופי הדפוק שלה היום.

דברים כאלה לא שוכחים

ילדים זה עם רע.

הם לא מנסים לקבל את השונה, הם לועגים על מראה חיצוני- דבר שלא אחראיים עליו כי הוא דבר מולד.

לילד שמן- יקראו פיל שמן ומגעיל, ויצחקו עליו,

אני בטוחה שזה יחרט במוחו גם כשירזה.

 כי דברים כאלה לא שוכחים.