שמעתם פעם על המשפט:" חבר יש רק בארתור, וגם הוא כלב."?

לא יכולתי למצוא משהו יותר מדויק כדי להסביר איך שאני מרגישה עכשיו כלפייך. ת'אמת אני דיי מבוישת,

מבוישת מהעובדה שחשבתי שאתה שונה. פשוט תמימה.

רק שתדע, ממש התאכזבתי ממך.. איך שדיברת אליי אתמול, ההתייחסות שלך כלפיי, כאילו אני שלך, רכוש

שלך ואתה יכול לפגוע בי ולהעליב אותי ואני אשאר שלך, נאמנה. אבל אל תדאג אני סולחת, למדתי, לא לצפות

ממך להרבה, הרי: לא מצפים לא מתאכזבים.

אני באה אלייך,מתנצלת, מבקשת סליחה, עד כמה שקשה לי, ואתה לוקח את זה בציניות.. מאושר כאילו אתה

אומר: הנה היא ירדה על ארבע, הנה היא התחננה אליי שאני אסלח לה.. ניצחתי..

מילא זה, יודע מה.. מילא.. נשכח אבל אתה ראית איך התנהגת? אתה שמת לב מה אמרת?!  

אמרת לי שאני מציקה וכל הזמן הורסת.. ונתת לי להרגיש כאילו, כאילו אני תמיד מתחננת להיפגש, כאילו אני

רודפת אחריך. ומה אמרת בסוף?! "אבל אנחנו סבבה כן?"

ברווור מה, תזלזל בי ונהיה "סבבה".. כאילו מה נראה לך אה ?! אני כלב שלך או משהו?

לא אני לא כלב, לא זונה, לא צוות בידור.. אני בסך הכל בנאדם! שנפל בקסמך השגוי..

ואני חשבתי עוד שאתה שונה, שאתה באמת נחמד.. שאתה תיהיה הידיד שלי.. זה שאני מספרת לו הכל והוא

החבר הכי טווב שלי, זה שאני אסמוך עליו.. אבל כן טעיתי! ותשמע, עם חברים כמוך מי צריך אויבים?!

חחח, מדהים שאני תמיד נמשכת למניאקים.. מדהים!

מזה הטעם הנוראי הזה בבנים ?!

וכולכם, כולכם אותו חרא.. אני לא מאמינה שאני בכלל מנסה..

אני שונאת אותך כלב, שונאת אותך..

את כולכם אני שונאת כולכם!

אני מצטערת, אני לא יכולה להתמודד עם אכזבות, אולי בגלל שאני לא בוגרת.. תינוקת!

עריכה:

אני מצטערת על הפוסט הנוראי הזה, הייתי חייבת לפרוק למישהו.. לבלוג.

כי הרי אתם? לא פה.

ולסיום אני רוצה לצטט שלושה בתים משירים של שירי מימון: (היה לי קשה לבחור..)

1.עד שתבין אותי.

"..עד שתבין אותי
אני כבר לא אהיה
המסע שלי
התחיל והוא יוצא."                                  << כל כך נכון.. |:                

2. כבר לא שלך.

"..אני כבר לא שלך, כבר לא שלך
לא מתלבטת זה נגמר כבר מזמן
אני כבר לא איתך, כבר לא צריכה
אז אל תשיר לי את אותו שיר ישן
אני הולכת מכאן
שם לב לדלת היא נסגרת
גם אם תבקש שוב סליחה
אני כבר לא שלך.."                     << גם לזה ממש התחברתי זה פשוט מה שדיברתי עליו, שימו לב למשפט המודגש.

3. תברח.

.."אף פעם לא הבטחתי
שלנצח אהיה שלך
את כל החלומות שחלמנו
אתה הרסת בעצמך
אני לא אחת כזאת
שתחכה ותישבר
אז אני עוד ממשיכה ללכת
לכיוון אחר..                            << שימו לב למשפט המודגש.. הייתי מתה שיהיה נכון. שאר השיר פשוט נכון.

איזה כייף להסביר על הרגשות שלי דרך שירים.. אני לא צריכה להתאמץ.. רק לבחור..

לילה טוב לכולם..

אני..

**תאמת כתבתי את זה דיי מזמן, ב- 9.1 אבל בכל זאת רציתי להעלות את זה.. בדיוק דיברנו עכשיו,

חזרנו להיות ידידים בדיוק כמו פעם, פתאטית? אני יודעת אבל הוא חשוב לי, באמת..**

  התאריך הוא 28.5 כמעט חצי שנה עברה ושוב.. באותו מצב.. אותה תחושה, הוא הידיד הראשון שגרם לי לתחושות קיצוניות כ"כ

אבל.. אני מקווה שאת שלי למדתי, ניסיתי לדבר ולהיות נחמדה.. הוא אפילו לא התאמץ.. הוא זה שמפסיד.. שיהיה לו חיים

נהדרים!

אוקיי, נמאס לי, כל כך קשה לי..

הכל כל כך מסובך, ושומדבר לא מסתדר...

הכל פשוט חרא אחד גדול! ואני לא יכולה יותר, אני לא מבינה מה אני עושה.. אני לא מבינה את עצמי בכלל.. אני לא מבינה מה קורה לי.. זה כל כך עצוב..

אני יודעת מה אני צריכה לעשות אבל אני לא עושה את זה.. ולמה? אני ממש לא יודעת..

הכל הפך בעיני לחסר משמעות, אני מזלזלת בכל דבר.. אפילו בדברים הכי יקרים לי..

ואני לא יודעת למי לפנות, לאן לפנות..

מה אני צריכה לעשות ? למה אף אחד לא יכול להרגיע אותי או להגיד משהו שיעזור ?

למה אף אחד לא שם לב שמשהו בי לא בסדר?