הוצאת שורש

קמתי היום בבוקר בקושי מהמיטה.

העירו אותי בתשע, למה? אלוהים יודע.

אני סחוטה מתה והכל, להם לא אכפת.

הייתי במאין כזה down בבוקר, אמרתי, זה יעבור.

רציתי ללכת לחברה, בסוף זה בוטל.

לא יודעת מה נכנסת בי, אבל המצב רוח לא חזר.

התחלתי לסדר את החדר, אבל ממש.

אחותי שחזרה מהצבא בילגנה אותו, ממש, קשות, הרסה אותו.

זה היה ממש קירצוף, גם עשיתי אבק, ניקיתי מתחת למטה, את הספריות, הכל!

היום אזכרה 6 שנים לסבתא, בדיוק קמתי מהשינה של הצהרים שההורים עמדו לצאת,

הם לקחו את 2 האחים שלי איתם, נשארתי בבית, לבד.

בהתחלה, פשוט עשיתי כלום, דיברתי עם חברות במסן ובטלפון, מנסה להתעודד.

לא עזר, חצי שעה-שעה עברו מאז שההורים שלי הלכו, התחלתי לנקות.

הבית מבריק, המטבח מצוחצח, גם הסירים נקים, שפשפתי אפילו את הכיור.

הסלון, החדרים.

אלוהים.

אלוהים,

מה נכנס בי.

מורוד בעיני לשחור?

מהאופוריה למקום חשוך ומדכא?

מה אתה רוצה ממני?

תסביר לי,

מה זה המשפט הזה, רק אלוהים יודע?

איך אנחנו יודעים שאתה יודע?

למה מאמינים בך?

האם באמת זה שאני מאמינה בך זה עוזר לי?

אחרי הכל, אני עדין אני.

שאני אומרת, אלוהים תעזור לי, בדרך כלל אתה לא.

אז למה?

אלוהים,

מה נכנס בי?

למה הרוח יצאה לי מהמפרשים?