הגלים הם אותם הגלים. ואדוותם שלווה, כיאה לפתחו של הקיץ. זכוכית בתוך מתכת, על ערימות בטון וזפת. כל אלו- לא יעצרו את כמיהת המים, אל חופים זהובים; אל מפרצים שטופי חמה. ואני פוסע הלוך חזור, כל יום. אני בתוך מזבלת העולם, בתוך זוהמה ולכלוך, מחכה לבואך מהרחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
