הכל התחיל משיחה משפחתית בערב שישי, שבה נזכרתי בסקטים הראשונים שיצא לי להחליק עליהם אי-שם בגיל 10. ניסיתי להסביר לאחותי הקטנה איך הם נראו. כמו מין מכשיר עינויים עתיק. מכשיר ברזל מסורבל וכבד.

כמה ימים לאחר מכן חלפתי על פני חנות תל אביבית שמיועדת בדיוק לדברים נוסטלגיים מהסוג הזה, וצילמתי זוג סְקֶטים בחלון:

הם היו כבדים ומסורבלים, והיינו נועלים אותם מעל לנעליים, והשרוכים היו עלולים להיפתח תוך כדי החלקה. והיה להם מפתח מיוחד כדי להאריך את הנעל. כלומר, הם לא היו תלויי מידה, היינו פותחים אותם כמו שפותחים את השולחן כשבאים אורחים. ואחרי הסקטים הגיעו הגלגיליות. נעליים סגורות עם ארבעה גלגלים. אחריהם כבר היו הרולרבליידס, והיום יש כל מיני שכלולים, כמו ילדים קטנטנים שמסתובבים עם נעליים מאירות שנשלפים מהם גלגלים. זה להיט. הולכים ברחוב, ואם פתאום יש משהו דחוף, אפשר לשלוף את הגלגלים! כל פעם שאני רואה ילדים עם הנעליים האלה אני חושבת שאני צריכה לבדוק אם יש אותן בגדלים של מבוגרים.

אין לי עוד זכרונות סקטים, בעיקר כי מעולם לא היה לי זוג משלי. אני פחדנית מדי, והסתפקתי בהחלקות קצרות על סקטים שאולים, תוך כדי אחיזה היסטרית במעקה/קיר/אדם הקרוב. אגב, באוניבריסטה השתתפתי בהחלקה על הקרח כחובת הספורט שלי. גם אז לא הרביתי לשחרר את המעקה, אבל היה כיף!

ואם כבר אנחנו בחנות הזאת (היא נמצאת בדיזנגוף פינת פרישמן, בפסז' הוד, פינת נוסטלגיה בפני עצמו!), עוד קצת צילומים של שמונצעס נוסטלגיים:

מישהו יכול להגיד לי מה זאת הבובה הזאת? אני לא מצליחה להחליט אם היא יותר מפחידה או יותר חמודה, ובכל מקרה, מה זה היצור הזה?

ועוד דמות ממש מפחידה, וברקע: גלגיליות כחולות, ברבאבא, קטקטים, טלאפלא.

בובת כרוב וטרולים ובובות מזכרת מחו"ל. אתם זוכרים את העידן הזה שבו לא כל ישראלי היה בחו"ל? שבו אנשים היו מביאים בובות לבושות בתלבושת המקומית? לסבתא שלי היה אוסף כזה בבית. לי היה פעם חייל ממשמר המלכה בלונדון, ועוד כל מיני בובות ממדינות שונות.

ויש גם דרדסים ואַלְף:

נו, למי היו סקטים? ובאיזה צבע? :-)