גם זה קורה...

בקומונה הכי חמודה שיש, "פרידה ונומה", יש החלפת ינשופים. נרשמתי להחלפה מבלי שהיה לי מושג בכלל מה אני אעשה, כי בא לי מאוד לנסות ינשוף. כלשהו.

כאמור, המכונה שלי עוד לא הגיעה, ובינתיים אני לומדת לתפור ביד, והחלפות הן הזדמנות מעולה ללמוד.

אז אמנם הינשוף הזה לימד אותי המון. למדתי סוף סוף איך לעשות תך נסתר (מהבלוג של קרן/פרפרים, ועם המון עקשנות ופרימות בדרך), ולמדתי לתפור בסיס עגול לגוף (שזה מעולה להחלפת בבושקות! ;-), וגיליתי שאני ממש יכולה לתפור ביד. אבל במקביל גם הבנתי שהחלק של המילוי הוא לא טריוויאלי, ולא פשוט. אני חושבת שזה מה שקלקל לי את הינשוף. לא מילאתי מספיק, כי הרגשתי שאני ממלאת יותר מדי.

ויצא לי ינשוף בלי אופי. הוא לא נראה כמו הינשופים המקסימים  (גם הגזרה בקישור) שיצאו ליוצרת המקורית שלו. הוא לא חמוד, הוא לא שמן, הוא לגמרי באופסייד, והכי מעצבן אותי שאין לו אופי. אין לו שום הבעה על הפנים! (טוב, בתמונות הוא יצא קצת חמוד! :-)). ואם להגיד את האמת, הוא בכלל בכלל לא נראה כמו ינשוף...

אז הוא לא יעוף לבית חדש בהחלפה, כי אני מעדיפה לעשות אחד חדש שאני אוהב, אבל רציתי להציג לכם אותו בכל זאת. כי הוא קצת חמוד, כי הוא הינשוף הראשון שלי, וה-stuffie הראשון עם תך נסתר, וכי בכל זאת עבדתי עליו ערב שלם!

אז תכירו את הינשוף השמאלני שלי:

ושאלה יהיו הצרות הכי גדולות שלי. :-)