אתמול ציירנו את המחר. התפאורה של נמל תל אביב הייתה נהדרת, וכל השמשיות הלבנות והבלונים עשו לי נעים על הבוקר. במהלך היום, כל הצבעים והאנשים שמילאו את המקום ריגשו עוד יותר, והצליחו להפיג את החום. לשמחתי גם הייתי במקום מוצל לגמרי, עם סככה ושמשייה, והיה נעים למדי.

כשאני חשבתי על לצייר את המחר, חשבתי על המשפט, Planting a garden means believing in the future. בגלל שהאירוע נועד לילדים החלטתי שהגינה שלי תהיה נאיבית ומתוקה וצבועה בצבעים אופטימיים שיאירו את המחר. מה שמאוד נהניתי ממנו באירוע היה לראות את כל הפרשנויות של כל היוצרים. ולא רק את הפרשנויות, אלא גם את היצירתיות. היו שם כל כך הרבה רעיונות וכל כך הרבה טכניקות וסוגי אמנות, והגיוון הזה היה מרתק. היו שם אנשים שצרבו על העץ של השולחן, היו שגילפו בו, היו הדפסים, והיו סטנסילים, היו ציפויי בד, והמון צבעים אקריליים, היה מישהו שקשר אל הספסל שלו תיק גדול וזו הייתה היצירה שלו, היו מפיות, וחותמות, וקולאז'ים. והחוויה הייתה מאוד מלמדת. למדתי המון טכניקות חדשות והמון דברים על נתינה ופתיחות ועל אנשים בכלל. ואת כל זה ועוד, יספרו התמונות.

שישי בבוקר, שמש, ים

היו אנשים שעשו מהספסל שלהם יצירה משותפת. זה היה מקסים בעיניי. היו זוגות שעבדו על ספספלים, היו קבוצות של ילדים קטנים, משפחות שלמות, והיו גם אמנים שעשו יצירה, והשאירו לילד/ה מקום לקשקש עליו.

הבנות האלה עשו עבודת נמלים מדהימה. הן פשוט ישבו וחתכו את כל הרחובות מתוך מפה, ויצרו סטנסיל שאותו הן צבעו אחר כך. ככה זה נראה תוך כדי עבודה:

ובסוף זה נראה ככה:

והזוג הזה ישב ותפר:

וזה התוצר המקסים שלהם:

ועוד עבודת צוות על ספסל יפהפה:

וזה זאהר, השכן שלי לספסל. זאהר הוא שוטר, מאלף כלבים ביחידת הכלבנים של המשטרה, וצייר בחסד. הוא צייר ציורי קיר ענקיים בקניונים, בריכות שחייה וגני ילדים (ראינו תמונות). בלילה שלפני האירוע הוא היה במשמרת לילה ולא ישן כל הלילה, ואחר כך נסע שלוש שעות כדי להגיע לנמל, כי אמרו לו שיהיו שם ילדים חולים ושהוא יוכל לצייר איתם. הוא חיכה רוב הזמן (בפרסומי האירוע היה כתוב "אמנים וילדים מציירים", אבל בפועל זה לא קרה, והרבה אנשים שאלו על זה) ובסוף הגיעו אליו אח ואחות, והוא ישב וצייר איתם בסבלנות רבה, ונתן להם מתנה. הוא הבטיח להם שהוא יבוא אליהם הביתה ויצייר לכל אחד מהם במתנה ציור קיר. צעקות השמחה וההתלהבות של שני הילדים ואמא שלהם עשו לי את היום. אז תכירו את האיש המדהים הזה, שכבר קבע איתם יום ושעה, והוא ייסע אליהם שעתיים כדי לצייר להם על הקיר. אה, ושימו לב לתינוק בתמונה :-)

ועוד עבודות מעניינות - גם כאן זה סטנסיל, אבל השתמשו פה בבד תחרה. זה מקסים, והנושא של סטנסילים מאוד מעסיק אותי בימים אלה, אז עוד תשמעו על זה הרבה כאן:

וזה שולחן שלם שעבדו עליו בעט כדורי פשוט:

וכאן בלורד, איזו עבודה!

והשולחן הזה הקסים אותי, וכנראה לא רק אותי, כי קנו אותו עוד לפני שהסתיימה העבודה עליו.. שימו לב לדפי משבצות ברקע, ולעבודה המעניינת עם הצבעים. כאן אפשר לראות הגדלה:

והיו אנשים שציירו את המחר בצורה מילולית. הרעיון מקסים בעיניי, והביצוע כל כך יפה:

והיו מי שפיסלו על השולחן:

ותראו את כל הצעצועים המקסימים האלה:

וזו אחת העבודות שהכי אהבתי. שאלתי את הבחורה שיצרה אותה מה שמה, והיא אמרה לי, "אוּם כּוּלטוּב" :-)

אפשר לראות הגדלה כאן. היא לקחה טקסטים בערבית ועברית, ציירה עליהם והדביקה על השולחן.

הבחורה הזאת עשתה משהו מאוד יפה. היא טבלה חוט בתוך צבע אקרילי וציירה איתו:

וזו תמונה שאני מאוד אוהבת. היא גורמת לי להבין מהי קומפוזיציה, מושג שקשה לי להבין אותו בדרך כלל:

וזה השולחן של שניצל המדהימה. הבחורה הזאת באה והציגה את עצמה, ואמרה, "בא לי לצייר!" היא הלכה, לקחה שולחן, ציירה, ונהנתה, ואפילו מכרה אותו. אין לך מושג איך ריגשת אותי! :-)

אז מה היה לנו? המון צבעים וגיוון ויצירתיות ומקוריות, אבל הכי חשובים הם האנשים, באמת. האנשים שיזמו את האירוע, ההורים של מנחם ז"ל, שהקימו את הארגון, כל הילדים שרצו לעשות שמח ושרו וצעקו מסביב ועזרו, כל האמנים שבאו ותרמו וממש חיפשו ילדים שיציירו איתם, וכל האנשים שבאו לבקר. זה היה הכי כיף. אנשים שבאו, הציגו את עצמם כקוראים, כמכירים מהפורומים השונים, תודה, תודה, תודה, תודה. היה כל כך כיף לפגוש את כולכם!! ונו, טוב, היה גם כיף לראות את בר רפאלי, מיקי חיימוביץ', דני רופ, נאור ציון, וכל הסלבס שהסתובבו שם כל היום. ;-)

ולסיום, קצת תמונות שלי ושל הספסל שלי:

עוד סיפורים וחוויות יש גם אצל קרן וענת, שם גם תוכלו לראות את הספסלים שלהן.

ובסוף היום, ביציאה, צילמתי עוד תמונה צבעונית אחת לסיום:

לילה טוב ושבוע טוב, והרבה בריאות!