| 8/2009
קצרים
הצטברו אצלי המלצות, מחשבות, תמונות, וסיפורים שאני לא יודעת לאן לשייך, אז ריכזתי את כולם בפוסט אחד.
שימו לב: כל המחשבות, ההמלצות, התמונות הם שלי, איש לא ביקש ממני לפרסם דבר, ולדאבוני אין לי שום טובות הנאה מאף אחד.
1. הבאר של סבא הוא לא רק גן אירועים יפהפה, אלא שעל המעטפה שלהם יש חותמת. כשהגענו לשם שאלתי על החותמת, ועמי, איש מכירות מקסים, הוציא לי שקית מלאה בחותמות שצוות המקום עיצב והזמין. התיישבתי לי שם והחתמתי בחדווה את כל החותמות, כדי להראות לכם:
2. בוקר אחד, ראיתי את המדפים האלה ברחוב, וחשבתי שזה מקסים שרואים להם את ה"קישקע", ואפשר להבין בדיוק איך הם בנויים:
3. לבליקר, בית קפה ומסעדה, יש אריזות כל כך יפות:
4. עידו רקנאטי הוא מעצב אופנה ואדם נחמד מאוד, שנעים להסתובב בחנות שלו (רחוב כיכר מלכי ישראל, ת"א). כל פעם שאני עוברת שם אני מתלהבת מהמקדשונים הצבעוניים שיש אצלו, אז פעם אחת שאלתי, ומסתבר שאבא שלו פשוט נהנה להכין אותם. התמונה לא כ"כ מייצגת, כי יש שם עשרות מקדשונים בכל מיני צבעים ונושאים, בהשפעה דרום אמריקאית ברורה. הם מקסימים, והם למכירה: (אפשר לראות גם הגדלה)
5. הייתי השבוע בסרט היפני החדש, פוניו, ונהניתי מאוד. הצבעים שם פשוט מדהימים, הדמיון מטורף, והכל מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים. כדאי מאוד מאוד לצפות בטריילר ולו רק כדי לספוג את כל הצבעים והיופי הזה. נקודות למחשבה: 1) יש בסרט שלוש נשים, וכולן דמויות מאוד עצמאיות וחזקות. כיף! 2) כשהילד מוציא דג מהים, הוא ישר יודע שהיא נקבה. אני תוהה אם ביפנית המילה "דג" היא נקבה - מישהו יודע? 3) הילד ואמא שלו קוראים לאבא ולאמא לפעמים בשמותיהם הפרטיים, ולפעמים "אבא" ו"אמא". מעניין אותי מה מקובל ביפן. מי יודע?
6. עוד סרט שהייתי בו והתמוגגתי הוא לצאת לדרך. בדרך כלל אני מאוד אוהבת לקרוא על סרטים לפני שאני צופה בהם. אני בודקת ביקורות, קוראת רקע על הסרט, ואז מחליטה אם אני רוצה או לא. בסרט הזה רק ראיתי את הפוסטר, והחלטתי לא רק שאני רוצה ללכת, אלא גם שהוא יהיה טוב. לא טעיתי. הוא סרט קטן, מתוק, מצחיק, מרגש, עדין ונעים, ומשחקים בו אנשים רגילים שנראים כמוני וכמוכם. לא כמו אנג'לינה ג'ולי (המשך בסעיף הבא). הטריילר פה. והנה הפוסטר:
7. נקודה חשובה לגבי "אנשים רגילים". היינו אצל כמה צלמי חתונות (בחרנו ברוני הרמן), ושמתי לב שבכל התמונות והאלבומים שהם מציגים, כל החתנים והכלות הם או יפהפיים מדהימים, או אנשים מפורסמים. אין לכם מושג כמה הייתי רוצה לראות חתנים וכלות רגילים. זה קצת מעצבן. ואני מבינה שזה שיווק ושיותר יפה לראות את ברבי וקן, אבל יותר טבעי לראות אנשים כמונו. אני קוראת לכל הצלמים והצלמות - גם לאנשים נורמליים מגיע אלבום! :-) ועוד נקודה לאלה מאיתנו שמתעניינות בעיצוב אלבומים. האלבומים של רוני הרמן מדהימים. אין בהם שום אלמנטים חיצוניים, יש עיצוב גרפי עדין שעושה שימוש בתמונות בגדלים שונים, ומשלב מרקמים, צבעים, ואלמנטים מתמונות החתונה עצמן. זה מקסים, ואינשאללה בעוד כמה חודשים יהיה מה להראות. :-)
8. "שופרסל" הוציאו פריכוני אורז קטנים בטעם תירס מעושן. זה כל כך טעים שאני מוכנה לחיות על זה עכשיו, אבל כנראה שזה טעים לכולם, כי קשה למצוא את זה. קל יותר למצוא טעמים כמו "זעתר" ו"שמן זית", אבל אל תתפתו. תירס מעושן זה הכי טעים, ואם כולם יקנו אז אולי בשופרסל יבינו :-)
9. אתמול בערב סיימתי לקרוא את איזון עדין של רוהינטון מיסטרי. אם אתם מתכננים לקרוא אותו, אל תמשיכו לקרוא עכשיו. כבר שנים שאני רוצה לקרוא את הספר הזה, ובשבוע הספר קנינו אותו והסתערתי עליו בהתלהבות. יש משהו בתרבות ההודית, סרטים הודיים, יוגה, סרים צבעוניים, שמאוד מושך אותי, ויש משהו חזק יותר, שדוחה אותי. תמיד אמרתי שאני לא רוצה לבקר בהודו. תמיד זיעזע אותי שאנשים נוסעים לורנאסי ושטים בין גופות בנהר. העוני והאומללות והקבצנים והזבובים וכל החום הזה לא מושכים אותי. לפעמים המוסיקה, הסרטים, הצבעוניות והאנשים כן מושכים אותי. אבל הספר הזה הוא כולו צער. 745 עמודים של אומללות וחוסר אונים. עצם העובדה שקראתי אותו מלמדת שהוא כנראה כן ספר טוב וקריא (אין לי בעיה לנטוש ספרים באמצע אם הם לא טובים), אבל כל הזמן קיוויתי. חיכיתי. חיכיתי לשחרר אנחה של השתתפות בשמחתם של האנשים האומללים האלה. נורא קיוויתי שבכל 745 העמודים האלה כבר יקרה להם משהו טוב, מנחם, שתהיה להם תקווה לעתיד. אבל זה לא קרה. גם לא בסוף הספר. זה השאיר לי תחושת מועקה איומה וכאב. אם מישהו כאן קרא את הספר, אני אשמח לשמוע מחשבות עליו.
10. השבוע, סדנת העברת תמונה אצלי בבית. יש עוד מקומות, אתם מוזמנים. :-)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: