| 10/2009
יפן: מדים
היפנים מאוד אוהבים מדים. זה מאוד מתקשר לסדר ולמשמעת המדהימים שלהם. אי אפשר להעביר יום אחד מבלי להיתקל בכיתה שלמה בטיול, שכל הילדים שבה חובשים כובעים זהים. מה שמדהים זה לא רק שהם צריכים לחבוש כובעים זהים בטיול, אלא שכולם חובשים אותם! אף אחד לא מורד, או לפחות ככה זה נראה מהצד. ואם זה לא כובע, תמיד יהיה להם סרט צבעוני על היד. יש מדים לבית הספר, מדים שונים לבתי ספר שונים, וכולם לבושים במדים האלה, עד הפרט המעיק האחרון: גרביים גבוהות, עניבה, כובע, וכו'.
בכלל, אנחנו רואים המון כיתות בטיולים. כיתה במוזיאון, כיתה בפארק, כיתה במקדש, ועוד, והילדים האלה די מדהימים בעיניי במשמעת שלהם, או בסקרנות האמיתית, אני לא יודעת מי מהשניים הוא התשובה לעובדה שהם מסתובבים לבד במוזיאון, עם מחברות, וכותבים בשקדנות. כלומר, הם לא מסתובבים במקדש או במוזיאון ככיתה רעשנית שהמורה משתיקה, אלא בקבוצות, בלי המורים. הקבוצה מסתובבת, נעצרת כל פעם ליד מוצג אחר, עורכת רשימות במחברת, ומחתימה. זאת עוד תופעה מקסימה - בכל אתר כזה או נקודת ציון, יש חותמת, והילדים (ואני :-)) מחתימים במחברת שלהם כדי לציין שהיו שם.
גם לכל עובד יש מדים מסודרים משלו: למוכרים בכלבו, למוכרות בדוכני המזון, לשוטרים כמובן, לעובדי הרכבת התחתית, לפועלים, לגננים, למנקי הרחובות - לכל אח דמאל היש סט מדים מצוחצח ומוקפד שהוא לובש בהידור רב. הבוקר ראינו בחורה צעירה, מנקת רחוב. היא לבשה מדים מלאים, ונעלי עקב, ואספה פסולת ברחוב. בנעלי עקב, כן? יש גם את האיש שעובר ברחוב ואוסף מסטיקים ולכלוכים קטנים עם מלקחיים גדולות, ויש גם מדים שיזכירו לכם תקופה רחוקה, ומה לא:
אגב, המדים האלה משתלבים מצויין עם הסמל הבודהיסטי הבא:
והנה עוד עדויות לתופעת המדים:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: