אני אכתוב עוד על טוקיו בהמשך, כי יש כל כך הרבה מה לכתוב, וכי אנחנו נחזור אליה בסוף הטיול, אבל עכשיו אנחנו כבר בקיוטו, והיא יפהפייה.

טוקיו הייתה מדהימה, אבל בהרבה מובנים היא גם לגמרי overwhelming. זאת מפלצת של עיר שחיים בה 8 מיליון תושבים, כמויות הרעש שיש שם לא דומות לשום מקום שהייתי בו בעולם.

בקיוטו פתאום יש שקט. "רק" 1.8 מליון תושבים, מסביב הכל הרים, קר כאן מאוד (אצלי קר מאוד זה בערך 12 מעלות), והכל נורא נורא יפה ויפני.

הגענו לכאן ברכבת המהירה, Shinkansen, וגם הנסיעה הייתה חוויה בפני עצמה. זה המחזה שהתגלה בפנינו כשהגענו לרציף של הרכבת:

התמונה לא מספיק טובה, כי ביד אחת גררתי את הטרולי שלי, ובשניה ניסיתי לצלם כשאני שומעת שהרכבת כבר מגיעה. מה שרואים זו בעצם שורה של עובדות נקיון, לבושות בוורוד, כמובן, עומדות כמו חיילות טובות, כל אחת ליד פתח הדלת שעליו היא אחראית. כשהרכבת הגיעה הן רצו פנימה כמו נמלים חרוצות, אספו את כל האשפה (מהפחים, כי לעולם לא תראו פה שום דבר על הרצפה), מסדרות את הכסאות, ואז יוצאות, מסמנות אחת לשניה מרחוק, לגמרי כמו חיילים ולפי הסדר, אחת אחת, שהן סיימו ואפשר לעזוב את העמדה, ועוברות לעמדה הבאה - ליד פחי הזבל של התחנה. פחי הזבל של התחנה, כמו כל פחי הזבל ביפן, מסודרים לפי נושא, לצורכי מיחזור. פח הפלסטיק, פח הזכוכית, פח הנייר, וכן הלאה (והכל כתוב ביפנית, אז אני כל הזמן צריכה לרכון פנימה כדי לראות מה לזרוק איפה :-). העובדות הולכות לאזור הפחים ומתחילות למיין את הזבל של הרכבת במהירות ויעילות ושקט מדהימים. בשבוע הבא אני אנסה לצלם שוב תמונות טובות יותר, אבל הנה, כאן אתן יכולות לראות אחת מהן מחכה שהנוסעים של הרכבת ירדו. היא עומדת וקדה להם, אחד אחד:

בזמן שהן מנקות, אסור להיכנס:

אגב, כל השלטים שלהם תמיד מלווים בציורים. תראו איזה חמוד הציור בכספומט, שמספר לנו שהוא לא יכול להוציא כסף מהכרטיס הזה (מעטים פה הכספומטים הבינלאומיים, צריך לדעת את זה, ואז אפשר לקבל מהמלון מידע על הכספומטים הבינלאומיים):

אגב, גם הכספומט היה ורוד! (גם, כי הוורוד שולט פה בגדול :)):

ובחזרה לשינקנסן. הרכבת הזאת, שמגיעה למהירות של 400-500 קמ"ש, נראית ומתנהגת כמו מטוס:

ובתוך הרכבת, כמו בכל רכבת, יש כרטיסן ומוכרת ממתקים שמסתובבת עם העגלה שלה. כאן הם כמובן לבושים במדים מוקפדים ומצוחצחים, אבל מה שמדהים הוא שבכל פעם שהם עוברים בקרון, הם מסתובבים אל היושבים, קדים קידה, ורק אז ממשיכים. הם לא דילגו על פעם אחת אפילו, וזאת הייתה נסיעה של שלוש שעות. מדהים.

כשהגענו לקיוטו, נסענו בסאבוויי הפנימי של העיר, ותראו איזו קבלת פנים :-):

זהו בינתיים, אני אשאיר אתכם עם התמונה הזאת שאני כל כך אוהבת, ואמשיך בפעם הבאה.

תודה רבה לכל המגיבים, אני שמחה שאתם נהנים וקוראים, ונהנית מהתגובות שלכם מאוד, אבל לא יכולה להגיב בעצמי, אחרת לא יהיה לי מתי לצאת לעיר :-)

וכן, בהמשך אני אכתוב את כל הפרטים הטכניים שתרצו: בתי מלון, עלויות וכו'. - מבטיחה.

ביי בינתיים, תאכלו הרבה סלט ירקות ולחמניות עם גבינה צהובה וירקות - אין כזה ביפן, ואין לכם מושג כמה הייתי מוכנה עכשיו לשלם על זה :-))