בשבועות האחרונים, מאז שעברנו דירה, אני עסוקה בלי סוף בתכנונים ומחשבות על עיצוב. אז אמנם הדירה שלנו עדיין לא מוכנה לצילומי המגזין שלה, וכנראה שאני לא נולדתי להיות מעצבת פנים, ונכון שבהתחשב בכמויות העבודה שאנחנו משקיעים כבר היה צריך להיות לנו ארמון, אבל בכל זאת רואים התחלה של בית, והבית חמים ונעים ומתוק, וזה המון!

אז רציתי לשתף אתכם בפרוייקט הכי גדול שלי בינתיים, כיסוי ספה שהתחלתי עוד בתל אביב, לפני המעבר. הספה שלנו היא ספה ישנה ומהוהה שלי, שאני שומרת עליה כי היא גדולה ורכה ונעימה, וחבל לזרוק אותה. אבל הריפוד שלה דהוי, והחלטתי שמגיעה לה תלבושת חדשה. התחלתי לתפור לה כיסוי טלאים מבלי לדעת בכלל איך תופרים. לא היה לי כוח להתחיל ללמוד קווילטינג, אז פשוט גזרתי ריבועים ותפרתי אותם. כמובן שגם לא הייתה לי סבלנות לגזור ריבועים אחידים, אז גזרתי "לפי העין", ותפרתי, ותפרתי ותפרתי. ככה זה נראה תוך כדי התהליך:

היו לי רגעים של שבירה שבהם כבר עמדנו לקנות ספה חדשה. מזל שבאותו יום לא היה את הדגם שרצינו, כי באותה שבת התיישבתי מהבוקר עד הערב, ותפרתי ותפרתי, וזה מה שיצא:

אני מאוד מרוצה מהתוצאה, אבל יש עוד המון עבודה. במילים אחרות, אין לה גימורים ואין לה צד שני... אבל בינתיים זה מספיק. העבודה הייתה מתישה, ויקח עוד זמן עד שאני או הגב שלי נהיה מוכנים לקחת על עצמינו פרויקט כזה.

הדבר השני שרציתי להראות הוא בדיוק ההיפך מהשקעה. כלומר, עבודה של 5 דקות, ויש שיפוץ חמוד ומעניין. אני, שבעבר מעולם לא הבנתי את הפולניות שבתחתיות לכוסות, הבנתי אותה היטב ברגע שקנינו שולחן לבן חדש. חיפשתי וחיפשתי תחתיות יפות, ולא מצאתי משהו שמספיק אהבתי, ולאופיר לא הייתה סבלנות לחכות יותר, אז הוא קנה את התחתיות המהממות (NOT) הבאות:

אחרי שהזדעזעתי, שמחתי מאוד לגלות שהן מורכבות מזכוכית וטאפט, והטאפט מתקלף בצורה נורא פשוטה. אז קילפתי, הדבקתי ניירות משלי, ועכשיו יש לנו תחתיות חדשות:

כמו שאמרתי, יש עוד המון מה לעשות בבית, וזה כיף. ועכשיו לסיפור אחר, שעוד רגע יתקשר להלבשת הבית שלנו.

אתמול הלכתי לבקר בסדנאות שארגנו דפי וטלילה. לא יכולתי להשתתף בסדנאות, אבל הזמנתי את עצמי לביקור, וגיליתי המון צבעוניות והנאה ונשים מאושרות (ככה בדיוק אמור להיראות בוקר שישי של סדנאות, לא?), והכל בתוך סטודיו יפהפה, שמצאתי בו את כל הפריטים שהייתי רוצה אצלי בסלון. מסתבר שטלילה מלמדת הלבשת בתים, ואם לשפוט לפי הסטודיו, כדאי מאוד ללמוד אצלה! :-)

ברור שצילמתי, איך לא!

ככה נראית הכניסה:

וכאן הייתה פינת מכירה של מסטיקים:

ותראו את העבודות שמקשטות את הקירות:

וככה נראית סדנה בפעולה - עושה חשק לצלול לתוך החומרים האלה, לא?:

והנה הקנווס של רותי תוך כדי עבודה. זו הייתה סדנה להכנת קנווס רומנטי. שמתי לב שכולן עובדות עם תמונות חתונה, אז שאלתי אם הייתה הוראה להביא תמונות חתונה, וסיפרו לי ההוראה הייתה להביא "תמונות רומנטיות", וכולן בחרו בתמונות חתונה! :-)

אחר כך גם טיילנו בנחלת בנימין, קנינו בדים ושזפנו את עינינו בכל הדוכנים, נהנינו מהשמש הנפלאה, וקינחנו בערב משחקים מעולה, בחברה משובחת ועם אוכל טעים!

היה יום שישי עמוס ומקסים, כמו שיום שישי צריך להיות, ועכשיו שבת, מנוחה. :-)