____________________________________________________________________________________________________________________

שימו לב: כל הפרטים לגבי סדנת דומינו חדשה, כאן.

____________________________________________________________________________________________________________________

מטבח זה לא אני. אני לא אוהבת לבשל. אולי מדי פעם יש לי הבלחות של חשק, ואני קצת אופה וקצת מבשלת, אבל זה לא משהו שבוער בי. בכלל. וגם התוצאות לפעמים נראות ככה.

אבל החלפות מאתגרות אותי, ונרשמתי להחלפת מטבח כי היו לי כל מיני רעיונות מעניינים. כשנודע לי שיעל קיפודים (לא, זה לא שם המשפחה האמיתי שלה! :-)) היא בת הזוג שלי, שמחתי מאוד, כי אני מאוד אוהבת את יעל, את היצירתיות והצבעוניות שלה, ובכלל, היא נתנה לי המון השראה להחלפה הזאת. בפעם האחרונה שנפגשנו, יעל סיפרה לי שכשהיא נרשמת לסדנאות, היא תמיד נשארת אחרונה ברשימת האוכל, ונשארת לה הפשטידה. כלומר, כמעט תמיד היא מביאה פשטידה. אז הכנתי לה מנשא לפשטידה. והמנשא היה חייב להכיל הרבה כתום, כי זה הצבע האהוב עליה.

מבחינתי זו הייתה הזדמנות מצויינת להשתמש סוף סוף ברגלית התפירה החופשית של המכונה שלי, ואיזה כיף זה היה! הרגל החופשית פשוט מבטלת את ההחזקה של הבד במקום, ומאפשרת להזיז אותו בחופשיות מתחתיה. כלומר, עם רגל אחת לוחצים על הדוושה, ועם שתי הידיים אפשר בחופשיות להזיז את הבד וממש לצייר עליו בתפרים. אני בחרתי יותר לקשקש עליו מלצייר ;-) בחרתי שאריות בדים מעניינות, הנחתי על בד ששימש כמצע, ופשוט תפרתי, סובבתי, נתתי לבד ללכת קדימה ואחורה וימינה ושמאלה, ובספירלות וסיבובים, והיה כיף!

וזו התוצאה:

את ידיות הבמבוק המקסימות האלה קיבלתי מקשת, והן התאימו בול! תודה רבה רבה, קשת!
והמנשא פתוח, עם העוגה בפנים (המציג אינו אופה. הוא גם אינו נושא עוגות מקצועי.):

וככה זה נראה מבפנים. אם יעל ובן זוגה ירצו ללכת לפיקניק רומנטי, למשל ;-):

ותקריב על הכפתורים:

ותקריבים על התיפורים:

עכשיו, יעל, אם מנשא פשטידות נראה לך מופרך לגמרי, את יכולה לתלות אותו כקישוט לקיר! :-) הנה, ככה:

וכדי שתבינו למה הכוונה בפסקה הראשונה, אני אספר לכם עוד קצת על התהליך. בעצתה של גלי , החלטתי להוסיף להחלפה עוגה, כדי שיהיה מה לשאת במנשא. הכנתי עוגת תפוחים מעולה, שאני מנוסה בה. אפיתי אותה כבר המון פעמים, והיא תמיד יצאה מעולה. הפעם... זה מה שיצא:

אם אתם לא מבינים, אני אסביר. יצאה עיסה! ניסתי לפרוס אותה, אבל היה ברור שהיא נועדה לפח. זה ילמד אותי לנסות להוסיף מרכיבים בעצמי. בסה"כ הוספתי פרג, עוגת תפוחים ופרג, זה לא נפלא? אני לא יודעת למה לא הצליח הפעם, אבל לא התייאשתי, והחלטתי ללכת על מתכון בטוח נוסף, עוגיות שוקולד מדהימות (אם אתן לא מכירות את הבלוג של שרלי נמש, היכנסו מהר מהר מהר. צילומים ומתכונים כאלה לא רואים כל יום :-)).

וזה אמנם לא מתאים למנשא, אבל לפחות הצליח!

אז יש לנו מנשא ועוגיות, ונשאר רק להכין כרטיס:

וזה מה שקרה בעת הכנת הכרטיס:

כרטיס אחד קטן! תהרגו אותי, אני לא יודעת איך אני מצליחה לעשות כל כך הרבה בלגן. אבל הנה, יש הוכחות. ואתם לא טועים, הכנת הכרטיס התבצעה בפועל על הרצפה. כנראה שאני חייבת למצוא לי שיטות סידור ועבודה אחרות לחדר. :)

וזהו, החבילה מוכנה, והיא נמסרה לקיפודים היקרה כך:

ולסיום סיומת, תמונה שצילמתי כשיצאתי מהבית של יעל (כל הקרדיט על גילוי הכלב והתמונה לאופיר, אני רק צילמתי!):

כולי אהבה ומחשבות חיוביות על מי שקרא הכל! תודה! :-)