באחת מסדנאות הדומינו האחרונות שהעברתי, קרה מקרה משעשע.

קרן חן החתימה חותמת על הדומינו, ומאוד התאכזבה. ההחתמה יצאה בהירה וחלשה, והיא הזהירה את כולם שכרית הדיו יבשה.
המדריכה (זאת אני!) הייתה מאוד נבוכה שהביאה כרית יבשה, אבל רגע אחרי זה, כולם הסתכלו על התוצאה, והתפעלו מאוד. ההחתמה החלשה יצאה מאוד מעניינת דווקא בגלל שהיא יצאה חלשה ולא מושלמת, ויצרה מעין רקע עמום ומעניין:

ומה קרה אחר כך? כולן רצו את הדיו היבש! לאורך כל הסדנה, נשמעו בסטודיו קריאות של "איפה הדיו היבש?" "אצל מי הדיו היבש?" כאילו זה שם של מוצר לגיטימי, ולא איזו תקלה. :-) האבנים הבאות הן כאלה שנעשו עם "הדיו היבש"- זו של קרן:

של גלית:

ועוד אחת של קרן:

אתם שמים לב להחתמות? הן פשוט חלשות ולא לגמרי מלאות.

אז נכון, כדי להחתים בצורה עמומה ולא מושלמת כזאת, לא צריך דיו יבש. צריך להחתים בדיו רגיל, פעם אחת על נייר טיוטה, ואז את הפעם השניה על היצירה הרצויה, ואז ההחתמה באמת תצא לא מושלמת.

א-ב-ל... אני התלהבתי בדיוק מזה, מהגילוי הזה של המושלם בתוך הלא מושלם. ויש הרי עוד מלא סיפורים כאלה, של מקרים בהם דווקא הטעות הובילה לגילוי. זה קורה הרבה מאוד בסדנאות. פתאום נשמעת זעקת שבר מקצה החדר, "אוי, קלקלתי!", או "אוי, לא יצא לי טוב!", וכשאני מגיעה למקום האירוע אני אומרת Eureka! זה דווקא טוב! אז אני אשתף אתכם בעוד כמה מקרים דומים, שבהם ה"טעות" הסתברה דווקא כברכה, או שהתיקון של הטעות הוביל לתוצאה יפה יותר מאשר אלמלא הייתה קורית אותה "טעות"!

לפני שנה, תפרתי את תיק החיתולים הזה:

תפרתי אותו בלי שום ידע בתפירה, ממש לפי ההוראות, וכשסיימתי גיליתי תפר עקום ופתוח, ולא יכולתי לתקן אותו. אז פשוט תפרתי על אותו תפר אומלל את סרט התחרה שאתם רואים בתמונה למעלה, שהפך את התיק להרבה יותר יפה בעיניי :-)

ולפני שבוע, בסדנת מסגרת אצל דפי (עוד לא העליתי את המסגרת שהכנתי, כי היא לא גמורה), קשת הכינה מסגרת שהתלכלכה בדבק. במקום להתעצבן נורא, היא פשוט אלתרה שכבת לבד פנימית (בתמונה: תכלת) שמכסה את הכתם:

המטרה של השכבה הפנימית הזאת היא לכסות על הפגם, אבל בעצם התוספת הזאת מוסיפה המון למסגרת, והיא יותר יפה מאשר הייתה בלעדיה! ועוד דוגמה של קשת מאחת מסדנאות התמונות המטופלות. בתמונה למטה, הלחי של הבן של קשת שמופיע בתמונה, "התלכלכה", אבל קשת התעשתה די מהר, נתנה עוד מבט בתמונה, והחליטה שהתוספת הזאת ללחי הופכת אותו לאינדיאני, והוסיפה לו כתר נוצות לראש. והתוצאה? ברור שהיא מקסימה, כי מלכתחילה - לא קרה כלום! :)

וזה גם הזכיר לי את הצורה שבה סלין נבארו (או יוצרות פריסטייל בכלל) מחתימה את העבודות שלה. בלי לפחד! למה אני מתכוונת? תראו למשל פה:

עכשיו שתצביע מי ש**לא** הייתה מיד פוצחת בזעקות שבר, מחפשת דרכים להסתיר את החחתמה "הלא טובה", וזורקת את העמוד לפח. אני מנחשת שלא הרבה מהקוראות, נכון? :-)

בעיניי זה בדיוק מה שהופך את העבודה למעניינת יותר, ובעלת אופי. כאן תוכלו לדפדף במיני-אלבום המקסים הזה שסלין עשתה, ושימו לב להחתמות שלה, הן כמעט אף פעם לא לגמרי מושלמות או ברורות.

ויש לה גם הדרכה קטנה שאני מאוד אוהבת, שמתייחסת גם היא לדיו "יבש", או לעבודה עם חותמות מבלי להוסיף להן דיו. תראו את הכיתוב בתמונה הבאה:

אתם שמים לב שהאותיות מוצללות? אני מאוד אוהבת את האפקט הזה, והוא מתקבל על ידי מילוי החותמת בדיו, החתמה (שיוצאת ברורה ומלאה), ואז עוד החתמה, קצת מתחתיה, מבלי להוסיף דיו לחותמת. כלומר, מחתימים פעם אחת עם דיו מלא, ופעם אחת עם "דיו יבש". נכון שזה יוצא יפה?