תודה לכל המגיבים על הפוסט הקודם, ולמי ששאל על הרקעים, אם יש לכם Windows 7, לכו לשולחן העבודה, לחצו לחיצה ימנית על העכבר, ואז על Personalize (בעברית זה בטח "התאמה אישית" או משהו דומה, וזו האפשרות האחרונה). שם תמצאו הרבה רקעים מעניינים. תיהנו :)
בזמן האחרון אני מצליחה לקרוא הרבה יחסית לשנים האחרונות. זמן ההנקה הוא זמן קריאה וצפייה בסדרות. אז אחרי שסיימתי לצפות בארבע עונות (מעולות!) של Big Love, סיימתי גם לקרוא את "על דעת עצמו", ביוגרפיה של עמוס קינן שכתבה מי שהייתה אישתו במשך 40 שנה, נורית גרץ. לא הכרתי את עמוס קינן לפני כן, ומעבר לידיעה שהוא סופר, לא קראתי אותו או עליו מעולם, אבל שמעתי על הספר המון, ולכן החלטתי לקנות אותו, ונהניתי מאוד. זה סיפור חיים מרתק ולא קל, והוא כתוב בצורה כל כך אינטימית, אוהבת, ומלאת חמלה, שהוא גרם לי להתאהב. גם בעמוס קינן, וגם באישתו, שערכה עליו כזה מחקר מעמיק ומצליחה לשזור בצורה כל כך יפה קטעים מהספרים שלו, מראיונות אישיים ומהיומנים שלו.
יכולתי להמשיך לספר על הספר ולהביא ציטוטים וסיפורים מעניינים, אבל היה בו דווקא משהו קטנטן, נקודת מפנה בחיים של עמוס קינן וקטע שמאוד אהבתי, שרציתי לחלוק אתכם (אגב, אם פעם הייתי עושה עמוד,
ספר ציטוטים, או משהו דומה, עכשיו, כדי לא לשכוח שאני רוצה לכתוב על זה, פשוט צילמתי את העמוד במצלמה, וככה זכרתי את זה כשהורדתי את התמונות.):
אני מאוד אהבתי את הבטחון שטמון ב: "מי שיש לו - יודע. ואתה, אף פעם אל תפקפק בזה", ואת ההומור, הציניות והאהבה הרבה שיש ב: "גם פתקה שיכתוב וידביק למקרר, יהיה בטוח שהיא טובה. איך שייתכן שלא? הלוא הוא כתב אותה".
עכשיו אני קוראת את "אלגנטיות של קיפוד", וצופה ב-Bored To Death ("משועמם") וב-Mad Men (ונהנית משתיהן), ואין צורך בהמלצות להמשך, אני חושבת שהגיע הזמן להתחיל לצאת מהבית, אז אני מחפשת דווקא המלצות לבילויים מוצלים מחוץ לבית עם תינוק בן חודשיים, ולא בקניונים. יש דבר כזה?
אז לסיום - אף פעם אל תפקפקו בזה! ושבוע טוב! :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
