בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת למימס, אישה מיוחדת במינה!
מאחר שמימי סורגת, תופרת, ויוצרת בנייר, והכל בצורה הכי מקצועית ומופלאה שיש, היה לי מאוד קשה להחליט על מתנה.
אחרי מחשבה רבה הגעתי (שוב, יש לומר) למסקנה שגם מי שתופרת, וגם מי שתופרת מצויין, לרוב לא תופרת לעצמה, ובטח לא תופרת לעצמה משהו כמו כריות ריחניות לארון. 

אז תפרתי ארבע כריות שמנמנות (וחמודות!), ומילאתי אותן בחומר מילוי ולוונדר.

ואז הן היו צריכות בית, אז צבעתי להן קופסת עץ.
הקופסה צבועה בצבע אקרילי, את הנקודות עשיתי עם תבנית שמיועדת במקור להבלטה קרה (אמבוסינג), ואז הקופסה נראתה ממש חולה מרוב נקודות.
אז שייפתי אותה במטרה להתחיל מחדש, ודווקא אהבתי את התוצאה של הנקודות הדהויות, והשארתי כך. מסביב לקופסה שייפתי קצת יותר, כדי לחשוף את העץ, ומרחתי קצת דיו חום:
 

 בתוך הקופסה, ניסיתי לגרד ראב-און שכתוב עליו: Limited Edition, והוא לא יצא טוב (כי זה מה שקורה שבמקום להשתמש בחומרים, אוגרים אותם. אז אל תגידו שלא ידעתם - ראב אונים מתיישנים, ואז הם לא נדבקים כמו שצריך!), וגם כאן דווקא אהבתי את המראה הלא שלם הזה. זה הזכיר לי ארגז ישן, שהכיתוב התקלף ממנו, והשארתי כך:

גם בחלק החיצוני של הקופסה הוספתי ראב אונים בכמה שכבות:

וכאן אפשר לראות את הצד השני של כל הכריות:

ובחלקה התחתון של הקופסה - הפתעה! :-)

הדבקתי נייר של בייסיק גריי, והחתמתי בחותמת מקומית. החתמתי עם צבע אקרילי ולכלכתי קצת מסביב, כי זה נראה לי מתבקש, לאור הכיתוב, ובכלל. אני מאוד אוהבת את התוצאה:

לסיום, אני אגלה לכם שכל הזמן עמדה לנגד עיניי הקופסה הזאת מפליקר. אני חושבת שהקופסה שלי יצאה שונה לגמרי באופיה, למרות שממש ניסיתי לחקות אותה. אבל הכי חשוב ששוב נזכרתי כמה כיף לעבוד עם צבע, כמה כיף לגלות בדרך כל מיני דברים, ולמרות שזו קופסה קטנה שנראית פשוטה למדי, עבדתי המון על השיוף והשפצור שלה, ונהניתי מכל רגע.

ועוד משהו קטן. יוצא לי להסביר הרבה מאוד כמה עבודה קשה אני משקיעה בבלוג. איכשהו זה נראה לאנשים מאוד פשוט. אז אני רק רוצה לספר לכם שצילמתי כ-70 (!!) תמונות עד שהגעתי ל-6 שנמצאות כאן. :)

מזל טוב, מימס יקרה! :)