תזכורת: סדנת העברת תמונה, יום רביעי השבוע. כל הפרטים כאן, הרשמה במייל.

__________________________________________________

בשמונת החודשים האחרונים, יש רגעים כאלה שאני מרגישה כאילו הלב שלי עומד להתפוצץ מרוב אהבה. מין רגעים כאלה בתוך השגרה שבהם פתאום אני מרגישה היטב את זה ש, "היי! אני אמא!". זה מגיע פתאום, בלי להתכונן בכלל, בלי שחשבתי שאותו רגע יהיה חשוב או מכונן או מרגש כל כך, תופס אותי לגמרי לא מוכנה, ומציף אותי במלוא העוצמה.

אחד הרגעים האלה ביום חמישי בבוקר, כשניצן התחפש בפעם הראשונה, ויצא עם המטפלת למסיבת פורים.

במקור, לא חשבתי שהוא יתחפש. זה היה נראה לי קצת מיותר. הוא הרי תינוק, זה לא בשבילו, זה "בשביל התמונות", ו"בשביל התמונות" זו סיבה שתמיד מרגיזה אותי. בכל מקרה, המטפלת (הכי מעולה בעולם!) שלנו הבהירה לי שניצן חייב להתחפש, כי המטפלות עושות מסיבת פורים בפארק, וכל הילדים יגיעו מחופשים. אז אם חייבים, חייבים! אז יצאתי לחפש קצת תחפושות בחנויות והתאכזבתי מאוד. הכל היה נראה לי סינתטי, חם, כבד, מסורבל, ולא כל כך יפה. לא חשבתי לתפור תחפושת, כי אני לא יודעת לתפור תחפושות.

ובכן, גיגול קצר אחד אחר כך, מצאתי את התחפושת הזאת, שנראתה לי לגמרי אפשרית, והתחלתי לתפור.

בשנה הבאה אני אדע לא לנסות משהו בפעם הראשונה ערב לפני פורים, אבל השנה תפרתי כובע ואפליקציה בפעם הראשונה בחיי במתח נוראי - יצליח או לא? מאחר שלא מצאתי כובע לבן באף חנות, ישבתי לתפור כובע פליס מהראש. הגזרות שמצאתי היו מסובכות מדי ודרשו מדידות, וידעתי שאני פשוט צריכה לתפור "על החיים ועל המוות". אז לקחתי כובע של ניצן, גזרתי "לפי העין", תפרתי "לפי העין", וכדי לא להמשיך וללהג פה שעות כמה אני גאה בתוצאה (הבכלל, בכלל, בכלל לא מושלמת, מיינד יו), קבלו את הארנבון שלי:

הוא כל כך חמוד, שאף אחד לא שם לב שהאוזניים שלו יצאו לי קצרות מדי! :-)

עם פוזה כזו, למי איכפת שהתמונה לא טובה? ;-)

אה, כן, והיו גם רגעים כאלה:

התחפושת מורכבת מבגד גוף עם אפליקציה, מכנסיים לבנים עם רגלית, שכפות הרגליים שלהן צבועות בצבע אקרילי ורוד, וכובע פליס עם אוזניים - לא רק פשוט, אלא גם נוח, ובבגד הגוף נמשיך להשתמש גם אחרי פורים.

מאז שניצן נולד, יש לנו כל הזמן "פעמים ראשונות", והן תמיד מרגשות. אז כאן זה לא רק "פורים הראשון", זו גם התחפושת הראשונה, ועוד אחת שאני תפרתי! אני אמא שתופרת תחפושות?? אני אמא?! אני אמא! אני אמא שתופרת תחפושת! ההתרגשות שלי לא יוצאת טוב בכתב, אני רק יכולה לספר שכשסיימנו את סשן הצילומים מתחת לבית והוא הלך עם המטפלת למסיבה, היה לי מאוד קשה להיפרד :-)

ואגב, בימים האחרונים הבנתי היטב את עוצמתו של הפייסבוק הארור. כל כך נהניתי לראות את כל התחפושות! מעולם לא יצא לי לראות את כל ילדי המשפחה והחברים מחופשים. חלק היו שולחים תמונות, חלק מספרים, את חלק הייתי רואה, את הרוב לא. השנה ראיתי כמעט את כולם בפייסבוק!

ומאוד נהניתי :-)

והכי כיף שפורים עוד לא הסתיים.

אז חג שמח ומתוק!