כבר תשעה חודשים שאני חושבת שאני צריכה לעשות לעצמי יומן. יומן אימהות. בשבילי, לא בשביל ניצן, לא בשביל להעלות לשום מקום.

בינתיים יש לי קרעי מחשבות ופיסות מידע פה ושם. בקובץ במחשב, ביומן העבודה שעל השולחן, בפתקים שונים.

לפני כמה ימים החלטתי שזהו, אני רוצה להתחיל את היומן הזה, והוא יהיה בספר מטופל, כמו יומן יפן.

ספרים מטופלים הם ספרים ישנים, שהופכים ליצירת אמנות אחרי שמטפלים בהם. כלומר, צובעים, מציירים, מדביקים, בתוכם, ומשנים לגמרי את הפונקציה המקורית שלהם. למרות, ואולי בגלל, שאני מאוד אוהבת ספרים, אני נהנית גם לעבוד בתוכם בצורה הזאת. אני לא חושבת שאני מחריבה אותם, אלא נותנת להם חיים חדשים!

כתבתי בעבר כמה פוסטים על ספרים מטופלים, פה.

ויש גם תמונות מהתקופה שלפני הבלוג, פה.

אני כבר שנים אוספת ספרים ישנים שאפשר לטפל בהם. רובם נאספו אחרי שהושלכו על ידי בעליהם לרחוב. הבעיה שכבר נוצר אצלי אוסף די מכובד, ומאוד קשה לי לעשות עם הספרים האלה משהו, כי הם כל כך יפים בפני עצמם. 

אז השבוע החלטתי להתחיל יומן אימהות. ניגשתי למדף שעליו נמצאים הספרים לטיפול, והוצאתי את הראשון.

פעם הסבירו לי על קלפי טארוט, שהם עובדים בגלל שכל אחד רואה בהם את מה שהוא רוצה :)

אז זה היה הספר הראשון ששלפתי מהמדף:

אני מאוד אוהבת שהכותרת של הספר משתלבת עם התוכן שאני מייעדת לו, או בכלל, שמשהו בספר "קורא לי". וזה בהחלט קרא לי, אבל דפדפתי בו קצת, והגעתי למסקנה שיהיה לי קשה לעבוד בו, כי הוא מעניין מדי, ויש בו ציורים יפים.

אז עברתי לספר השני, ותראו איך קוראים לו :-)

בשלישי הבנתי שאני חייבת לצלם את התופעה:

|The Greatest Thing In The World.

משעשע, נכון? 

אז מרוב שהתלהבתי וצילמתי וחשבתי על הפוסט, עדיין לא התחלתי יומן, או החלטתי באיזה ספר לבחור.

אבל תוך כדי ליטוף הספרים על המדף, נתקלתי גם בספר ישן נושן, שהתחלתי לפני כמה שנים, והוא כל כך יפה שצילמתי לכם גם אותו.

זה ספר שמצאתי ברחוב בתל אביב, והוא בצרפתית. איכשהו, כל עוד זה לא ספר בעברית, משהו שנושא בתוכו איזו נוסטלגיה אישית שלי, הרבה יותר קל לעבוד בו.

תראו איזה יופי:

אז המסקנה שלי להיום היא לא רק שכדאי לאסוף ספרים מהזבל, אלא שכדאי מאוד לנבור מדי פעם גם בתוך הדברים הפרטיים שלנו ולמצוא אוצרות אבודים! :)