תודה רבה לכל מי שהגיב אתמול! אני מודעת לבעיה של ישראבלוג בתגובות, וגם אני לא מצליחה להגיב/להשיב לכם.

אם אתם רוצים לכתוב/לשאול/להגיב, אפשר תמיד להשתמש גם בפייסבוק ובמייל.

-

אחד הדברים הכי קשים לי ביצירה הוא ההתחלה, כמובן. גם אם אני יודעת שהיום אני נורא רוצה ליצור (מה זה רוצה? חייבת!), אני יכולה לשבת מול החומרים שעות ולתהות מאיפה מתחילים. מה לצייר? איך? 

יש הרבה מאוד טריקים שמאפשרים לשחרר את המתח הזה, ולתת לה להיווצר מעצמה.

בחיי שגם אני לא האמנתי שאי פעם אשמיע משפטים כאלה, אבל אני אסביר. :-)

פרצופים נמצאים בכל מקום. אני מאוד נהנית לטייל, ולמצוא פרצופים מעניינים במקומות לא שגרתיים.

אותו הדבר יכול לקרות גם תוך כדי יצירה.

למשל, כשציירתי את הציור הזה:

לא ידעתי שאצייר לטאה בשיער שלי, אבל הקו השחור הזה נראה היה לי כמו לטאה, והחלטתי לתת לה להתקיים, בכך ששרטטתי אותה בלבן. היא מוסיפה לי משהו בלתי צפוי ומעניין, ואני אוהבת את זה.

לפני כמה חודשים, הראיתי לכם עמודים שצבעתי:

זה היה אלבום ששכב אצלי הרבה זמן, והחלטתי שאני רוצה לעבוד בו. לא ידעתי מה יצא ממנו (אני עדיין לא יודעת!), אבל החלטתי שאני אתחיל בצביעה. הכנתי את הרקעים האלה בלי לחשוב יותר מדי, פשוט מרחתי צבע עם האצבעות, והשתמשתי קצת בסטנסילים.

עכשיו תסתכלו שוב על התמונה למעלה, ושימו לב לעמוד הימני הקיצוני, בשורה התחתונה. אתם מזהים בו משהו?

אני מיד זיהיתי אותה:

אני יכולה להגיד לכם בבירור שאילו הייתם מבקשים ממני לצייר ילדה, לעולם לא היה יוצא לי ציור כזה.

הציור הזה נולד מתוך כתמים שיצרו צורה מסוימת. במקרה הזה, ילדה עם קארה, בפרופיל, עם עננים וקשת בשיער.

האם הייתי חושבת אי פעם לצייר קשת ועננים בשיער? כנראה שלא. 

האם הייתי חושבת לצייר לעצמי לטאה בשיער? לא!

זאת שיטת הציור הכי אהובה עליי. לפשפש בדמיון ולגלות את הציורים שחבויים בדף (או בראש שלי?).

דרך נוספת שמשחררת ממני את הלחץ שבלהתחיל לציור, לחשוב מה לצייר ואיך, היא למצוא פרצופים, ולקחת אותם שלב אחד קדימה.

כלומר, לצלם אותם, במצלמה או בעין, ולהעביר לנייר.

לפני כמה פוסטים, כתבה לי אחת הקוראות שהיא אוהבת לחפש פרצופים במכוניות. מאז, אני כל הזמן מוצאת פרצופים במכוניות.

לאור הנסיונות האחרונים שלי לצייר, אני מחפשת כל הזמן איך ליצור תווי פנים, והנה, מצאתי את הדרך.

אני משחררת מעליי את האחריות לדעת לצייר תווי פנים, ומוצאת אותם במכוניות.

אתמול במהלך נסיעה (לא אני נהגתי), הסתכלתי על הפנסים האחוריים של מכונית, ושרבטתי את זה:

לפני שתחשבו שאני פסיכית לגמרי, תסתכלו שוב על תמונת המכוניות ועל הציור שלי - העיניים הם פנסי המכונית, כן? :-)

כשחזרתי הביתה, העברתי אותו ליומן שלי, המשכתי לשחק ולצבוע, ונולדה לי דמות חדשה:

אני מאוד אוהבת את השיטות האלה, כי הן נותנות לי נקודת התחלה מצויינת, ויוצרות לי דמויות שהן 100% שלי. הרי אם 100 אנשים יסתכלו על אותה מכונית, הם יציירו 100 דמויות שונות, אין לי ספק בזה. אז ככה נולד לי ילדון מתוך חלק אחורי של פז'ו, ויכול להיות שאם ארצה להמשיך לצייר ילדים, אני אמשיך לפתח אותו, ואשתמש כל הזמן בבסיס הזה כדי ללמוד ממנו ולצאת ממנו לרעיונות נוספים: שיער שונה, אף רחב/צר יותר, עיניים קצת שונות, וכן הלאה. יש כל כך הרבה אפשרויות!

באותה צורה, אפשר גם להתבסס על פרצופים מצולמים, וליצור מהם דמויות מקוריות.

בשבת טיילנו בפארק השרון, וצילמתי את הפרצוף הזה, שמצאתי בגזע עץ:

כשחזרנו הביתה, החלטתי לנסות לראות מה יצא אם אני אנסה לצייר אותו.

וזה מה שקרה:

זה כיף מאוד, וזה אינסופי. יש פרצופים בסדקים על המדרכה, בעננים, באוכל שאנחנו אוכלים, ושאני לא אתחיל בכלל לדבר על הפרקט שלנו בבית ועל כל הדמויות שחיות בו! ואני מוצאת דמויות, כי זה מה שמעניין אותי כרגע. אני מניחה שכשאני אתחיל להתעניין בציור חיות, אני אוכל למצוא חיות באותם מקומות בדיוק. ומי יודע מה עוד? ;-)

מה אתם אומרים?

אתם עדיין ממלמלים לעצמכם שאתם לא יכולים לצייר ככה?

אני מזמינה אתכם לקחת כל אחד מהפרצופים שצילמתי, ולנסות לצייר ממנו דמות.

לחלופין, אתם יכולים לבחור מכונית, ולהפיק ממנה דמות אחרת.

תיהנו, ואם אתם באמת עושים את זה, שתפו אותי! אני רוצה לראות!