ביום שישי ביקרנו, אופיר ואני, בתערוכה Not Book בבית העיר בתל אביב. נהניתי מאוד, צילמתי המון, ואין פוסט הולם מזה כדי לשבור שתיקה ארוכה כל כך בבלוג!

הנושא של יומנים יצירתיים מעסיק ומעניין אותי מאוד. סדנת יומנים אחת שהעברתי הסתיימה לא מזמן, ואחת תסתיים בעוד שבועיים, וכמעט כל מה שאני עוסקת בו, קוראת עליו או יוצרת בו בימים אלה קשור ליומן היצירתי, וההזדמנות הזאת לראות מאות יומנים כאלה בתערוכה, הלהיבה אותי מאוד. במסגרת התערוכה, חילק האוצֶר מאות יומנים לאמנים ויוצרים בכל רחבי העולם, ועכשיו הם מוצגים בתערוכה. הרעיון הוא אותו רעיון של ה-Sketchbook Project, רק בהיקף קטן יותר.

מתחם ביאליק, שבו נמצא "בית העיר", בניין העירייה הראשון של תל אביב, הוא מקום מקסים שכיף לטייל בו גם בלי קשר לתערוכה. הבניין עצמו, ואזור התצוגה מקסים ומזמין, והתערוכה מתפרסת על פני שתי קומות. היא מאוד מסקרנת ומגוונת, ותענוג להסתובב שם, ולמרות שיש לי כמה הסתייגויות לגבי אופן הצגתה, אני ממליצה מאוד לבקר בה!

הרעיון של היומן, המחברת הפשוטה הזאת, שיכולה לסבול ולהכיל הכל, בא לידי ביטוי בצורה נהדרת פה, באמצעות המגוון העצום של האפשרויות. כל המשתתפים קיבלו מחברת זהה, וכל אחד בחר בדרך משלו להשתמש בה או למלא אותה. יש במחברות האלה צילומים, ציורים, כתיבה במגוון שפות, תפירה, הדבקה, צביעה, קולאז', ועוד ועוד. האפשרויות אינסופיות והיצירתיות גם.

יש מחברות שכלל לא משמשות כ"מחברת", במובן היומני המקובל. היוצרים השתמשו בהן כחומר, ויצרו מיצג אמנותי:

יש הרבה מאוד קולאז'ים, והרבה מאוד יוצרים שפירקו את המחברת המקורית, יצרו ממנה אקורדיאון, או חיברו את העמודים בצורות מעניינות אחרות. זאת, למשל, אחת המחברות שהכי אהבתי בתערוכה. שימו לב לצורה הייחודית של פריסת העמודים, ולשילוב של קולאז' עם ציור.

יש הרבה מאוד יצירות אישיות מאוד. נהניתי מאוד מהמחברת הזאת, של קרן שפילשר, שמוקדשת לבנה:

לצערי, הדרך היחידה לראות את היומנים במלואם היא על גבי צג של iPad. כאן, למשל, אפשר לראות עוד כפולה במחברת הזאת, כפי שהיא מוצגת על הצג:

ופה יש מחברת שכולה כתיבה אישית:

והיו מחברות תפורות, והיו מחברות משולבות רקמה וסריגה:

והמון סיפורים קטנים מלווים בציורים:

ושוב קולאז'ים מרתקים:

ועוד אינספור דרכי ביטוי מעניינות (שימו לב לכריכת המחברת הסרוגה):

אני אשאיר לכם גם מה לראות בתערוכה, אבל אם אתם עדיין מאוד סקרנים, יש לי פה עוד המון תמונות, וכאן אפשר לראות את היומן המדהים של שרון פידל, אחת המשתתפות, בשלמותו.

לסיום, כמה דברים שהצטערתי עליהם בתערוכה. כל היומנים נמצאים בתוך תצוגת זכוכית סגורה, כשהם פתוחים על כפולת עמודים ספציפית. כלומר, אפשר לראות רק שני עמודים מהיומן, ללא כל הקשר והסבר, ואין שום אפשרות לגעת ביומנים. אני חושבת שזה פספוס, כי זה אחד ההבדלים המהותיים בין יומן לבין תמונה שתלויה על הקיר במוזיאון. הקרבה והפשטות המתבקשות כל כך, מפוספסות. נכון שקשה ליישם תערוכה שבה אפשר לשבת ולדפדף ביומנים, אבל זה מתבקש, ואם בברוקלין מצליחים להשתלט על עשרות אלפי יומנים ולאפשר לקהל עצום לדפדף בהם, גם פה זה יכול לקרות, וחבל שוויתרו על זה. אמנם על קירות התערוכה משובצים מספר מכשירי iPad שבהם אפשר לדפדף ביומנים המלאים, להגדיל, ולהסתכל, אבל זאת לא אותה החוויה כמו להחזיק את המחברת ביד.

בנוסף, חבל מאוד שהקרדיטים ליוצרים לא ברורים. מעל לכל תצוגה יש שמות של אנשים, אבל אין דרך ברורה לדעת איזה יומן שייך לאיזה יוצר (לכן גם חסרים קרדיטים פה בפוסט שלי), מה גם שאין שום הסבר או פירוט לגבי היומנים או היוצרים, וזה פספוס עצום בעיניי. הייתי מאוד שמחה לקרוא כמה מילות רקע על היוצר ועל מה שהוא עשה ביומן, איך היומן הגיע דווקא אליו, איך בחר במה למלא אותו, וכו'. בבלוג של התערוכה אפשר למצוא פיסות מידע כאלה, והן מרתקות. למשל, פה ופה. בלי ההקשרים האלה, בלי היכולת לדפדף ולגעת, יש משהו מאוד תלוש באוסף גדול כל כך של מחברות, וחבל! אלה הרי לא תמונות במוזיאון, וגם בתערוכה של תמונות יש תמיד הסברים, שמות, רקע של היוצר, כל אלה מוסיפים לתערוכה ומעמיקים בעיניי את החוויה.

בכל מקרה, רוצו לראות את התערוכה! מחר אפרסם פה עוד פוסט משאר הביקור התל אביבי בשישי בבוקר, ובינתיים, עד שאכתוב על כך בהרחבה, אני מפנה אתכם לאלבום של עמודי יומנים של משתתפות הסדנאות שלי, פה, ופה, וכאן יש לי לוח פינטרסט שאני אוספת בו יומנים מכל רחבי הרשת.

תיהנו! :-)