בשבוע שעבר ציירתי את הקנווס הזה:

ותיעדתי חלקים מתהליך העבודה. כשאני מתעדת את התהליך, יכולות להיות לכך שתי סיבות. האחת היא שאני מתכננת לכתוב הדרכה, ולכן צריכה תמונות שמפרטות את התהליך, והשני הוא שהתיעוד פשוט מאפשר לי לעבור שלבים בקלות רבה יותר. כשאני מפחדת להתקדם שלב ו"להרוס" את מה שעשיתי, מאוד מנחם אותי לדעת שהכל מצולם. זה היה המקרה הפעם. נתתי לעצמי לצבוע את הקנווס, להשאיר עליו סימנים וחריטות, ולנסות כל מיני רעיונות:

אם מסתכלים למעלה על הקנווס, אפשר לראות כל מיני דברים (נחל? אגם? פרחים?). אני מיד ראיתי פנים - מימין למעלה, עין, ואף, ומבט כלפי מטה. זה השלב שבו אני מאוד חוששת - אני הרי לא יודעת לצייר, אז לקחת סיכון ולצייר את מה שאני רואה? או לנסות להמשיך הלאה עם דברים שאני יותר בטוחה בהם? בחרתי לנסות, ולצייר את מה שאני רואה:

והמשכתי להוסיף שכבות, לצבוע ולבדוק איך אני ממשיכה:

בשלב הזה, רציתי לטפטף קצת צבע שחור על התמונה, והבקבוקון שהיה לי ביד נשמט, וזה מה שקרה - הצבע פשוט נשפך על הרצפה, גם על הנייר המגן שהנחתי עליה, וגם על הפרקט (אגב, מסתבר שיש בציבור חרדת פרקטים לא מוסברת. לא קורה כלום לפרקט, גם אם נשפכים עליו דברים, אפילו צבע שחור! מנגבים, וזה עובר, בדיוק כמו מרצפה רגילה!):

ואז כבר לא הייתי בעניין של טפטופים עדינים, והחלטתי פשוט לסיים את הבקבוק הזה ולזרוק אותו לפח. התסכול מכל מה שנשפך והרצון לסיים הובילו להתזה נדיבה יותר של צבע (אמרתי בלב, "על החיים ועל המוות! ;-)), וכך זה הסתיים:

אני מאוד מרוצה מהתוצאה, שגם מזכירה לי שאין מה לחשוש ולפחד. עדיף תמיד להעז, לנסות, לשפוך, להמשיך הלאה ולראות מה יצא. מקסימום, נתחיל מההתחלה. ;-)