אתם מכירים את המשפט הזה של ג'ון לנון, שהחיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות? אז זה מה שקרה. לא מזמן מלאו לאביגיל שלושה חודשים, ואני שלושה חודשים מתכננת פוסטים. מלאת רעיונות ותמונות, מתכננת איך הכל ייראה ומה אני אכתוב, ואיזה כיף שיש לי את מי לשתף. ובינתיים, ברקע, כביסה, קקי, פליטות, גזים, שני ילדים, חוסר שינה. החיים. 

אז הבלוג שלי לא נטוש, והנה אני פה, אבל לזכר החודשים שבהם הוא עמד ריק וגלמוד, אשתף אתכם בחיבתי הגדולה למקומות נטושים.

יש משהו מאוד מרגש במקומות נטושים. אני זוכרת שכילדה, הייתי מסתכלת על בתים נטושים (ומגדלי מים...) ומדמיינת את המכשפות שגרות בהם. כשהתבגרתי, עברתי לשפץ בדמיוני של כל המקומות האלה. יש משהו קסום בכל הפוטנציאל הזה. כל כך הרבה מקום לדמיון. מה היה במקום הזה, למה הוא ננטש? איך הוא נראה בפנים? מקומות נטושים מרתקים גם בגלל האסתטיקה שלהם. וואבי סאבי עם חלונות מתפרקים, צמחיית פרא, ומרצפות מצויירות של פעם. זו תמונה שצילמתי בכפר סבא, לפני שנה. היא רומנטית ומסקרנת בו זמנית, ויכול מאוד להיות שאילו הייתי מציצה פנימה הייתי מתאכזבת, אבל בשבילי החלון הזה הוא פתח להמון אפשרויות!

וזו תמונה שצילמתי לפני כמה ימים, בנווה צדק. היה שם בית נטוש, וכך הוא נראה כשהצצתי פנימה. מעניין מה היה שם קודם, אבל בינתיים, הקירות המתקלפים האלה מקסימים כל כך, שהייתי שמחה להיכנס פנימה ולצלם עוד.

קייל תומפסון (Kyle Thompson) הוא צלם צעיר ומדהים שמצלם בעיקר דיוקנאות עצמיים עוצרי נשימה (קראו את ההסברים המתארים את הצילומים, זה מרתק ויצירתי כל כך!), אבל בטיוליו בארה"ב הוא מצא גם עיר רפאים מפתיעה:

התמונות שלו נראות כמו סצנות מבויימות היטב, אבל זאת עזובה אמיתית שמעוררת המון שאלות, מקום שהזמן קפא בו, בתים שנותרו ריקים, על תכולתם, מכוניות ישנות חונות בין שיחים שצמחו פרא, והמון שאלות. בינינו, התשובות פחות חשובות. תנו לדמיון ללכת. :)

לאחרונה, קראתי בבלוג של יעל יניב על לונה פארק נטוש בברלין, והסקרנות הובילה אותי לשיטוטים ארוכים בין תמונות מרהיבות שגילו לי לא רק מקום מדהים שהייתי שמחה לבקר בו, אלא גם את העובדה שיש בעולם עוד פארקים נטושים כאלה, פוטוגניים מאוד, שמציתים את הדמיון. את הסיפור של ה-Spreepark, מצאתי בבלוג של טל אלון, הברלינרית: ההלונה פארק "נפתח לראשונה למבקרים ב-1969 והיה פארק השעשועים היחיד במזרח גרמניה. לאחר נפילת החומה ואיחוד גרמניה, הוא הופעל מחדש ב-1991, אלא שבעליו החדש התברר בדיעבד כטיפוס מפוקפק, שבסופו של דבר ברח לפרו ב-2002, משאיר אחריו לונה פארק סגור וחובות של 11 מיליון יורו".

התמונות מתוך עמוד הפייסבוק של הפארק, שבינתיים נפתח למבקרים כפי שהוא,

על כל הצמחייה הפראית שלו, הירוקת שבאגם, והמתקנים החלודים. 

תמונות ורשמים נוספים אפשר למצוא אצל טל בבלוג, ותמונות יפהפיות יש גם בבלוג של אלה סברדלוב.

והנה, מצאתי גם תמונות של לונה פארק נטוש בעיר (האטום) הנטושה פריפיאט, באוקראינה:

ועוד אחד, בנארה, יפן:

את שתי התמונות האלה, ועוד תמונות מרהיבות ומקפיאות דם של מקומות נטושים נוספים, תוכלו למצוא בקישור הזה.

ואני אסיים במשהו מקומי יותר - שרון רז כותב את הבלוג "נטוש", שבו הוא מצלם ומתעד מבנים ותיקים נטושים בארץ. בתי הבראה, בתי קולנוע, קיבוצים ומבנים צבאיים נטושים ולאחרונה - בית מעריב שננטש ביום בהיר אחד. בהשוואה לפארקים הנטושים, ולמקומות רחוקים וקסומים שנראים פוטוגניים כל כך ומעוררי השראה, הבלוג של שרון צובט לי בלב. את המקומות הנטושים בארץ אני מכירה אישית, וזוכרת את חלקם (בתי הקולנוע, למשל) כחלק מהילדות שלי. הצילומים שלו מוכרים מאוד, גם למי שלא מכיר את המקומות הספציפיים. הנופים, הפונטים העבריים על השלטים הנופלים, וההבנה שעוד מעט העבר הזה ייהרס ואיזה יופי שיש מי שמתעד את כל זה בינתיים. קצת תמונות מהבלוג של שרון:

חדר האוכל הנטוש בקיבוץ רוחמה:

האמפי הנטוש בקיבוץ רוחמה:

וכל בתי הקולנוע שננטשו. אלה הם רק חלק שנגעו לליבי במיוחד, כי הכרתי אותם אישית :)

קולנוע רון בחיפה:

וקולנוע שרון בנתניה, שעד עכשיו אני זוכרת בדיוק איך נשמע הצליל שמודיע שהסרט עומד להתחיל, ויש לי כרטיסים מסרטים שראיתי בו, כשסרט עוד עלה 6 ש"ח!

קולנוע רמה ברמת גן:

והתמונה של המטבח הזה, מהפוסט על פינוי בינוי, שדומה כל כך למטבח שהיה לנו בילדותי, עם חיפוי העץ הזה על הקירות, והאריחים הישנים:

אפשר לשוטט שעות בבלוג של שרון, ולהיזכר בכל המקומות האלה שהכרנו.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, ב-Xnet יש כתבה מרתקת על הווילה הנטושה של פלאטו שרון (אם אני לא טועה, היא נמכרה בינתיים), שעומדת קפואה, על כל הפאר שבה, בדיוק כפי שהייתה בשנות השישים:

על כל תכולתה, עם כל הריהוט, חפצי האמנות והתמונות המשפחתיות:

הבריכה:

לא ברור איך לא עשו שם סקווטינג !

בתור פוסט חזרה לבלוג נטוש זה היה ארוך, מה? ;-)