בלוג אהוב וקוראים יקרים, אני לא רוצה שוב להתחייב שמעכשיו יהיו פה המוני פוסטים בשוטף, אבל זאת כוונתי, בחיי. יש לי כל כך הרבה תמונות וסיפורים ודברים מעניינים לשתף, רק הזמן... הזמן... אני משתדלת להעלות בפייסבוק תמונות שוטפות וכל מיני דברים קטנים, ומאחר שיש לי עכשיו סדנת יומנים, אני מעלה כל שבוע לפחות קולאז' אחד של תוצרי הסדנה, אז אני אשתף גם אתכם בטעימה קטנה מהעמודים הנפלאים שיוצרות המשתתפות:

אחד הדברים שאנחנו מתעסקים בהם המון בסדנה הזאת, ובסדנאות שלי בכלל, הוא חופש יצירתי. היכולת "להשתחרר" ופשוט ליצור. מסתבר שזה לא כל כך פשוט! כמבוגרים, יש לנו כל כך הרבה חששות, עכבות ופחדים, שברוב המקרים, כשמניחים מולינו דף לבן, אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות. וגם כשאנחנו כבר עושים, אנחנו נורא מפחדים - מה יגידו, איך זה ייראה, אולי לא יצליח לי, ואם אני אהרוס את זה?

לפני כמה שבועות, היה לי זמן פנוי עם ניצן (שיהיה בן 4 בעוד חודש!),  והוא ביקש שנעשה "סדנה". כמו בכל פעם שאנחנו מתיישבים ליצור יחד, גם הפעם מהר מאוד הנחתי את הצבעים ועברתי לעמדת תצפית. בעצם, הוא העביר לי סדנה מדהימה. סדנה על חופש יצירתי אמיתי, ואומץ, והנאה מהעשייה, וההתנסות, והמגע בחומר. אז איך נראה חופש יצירתי?

כשניצן מתיישב כדי ליצור, הוא לא חושב לרגע, "מה אני אצייר?", "באיזה צבע אבחר?", "על מה אצייר"? בעצם, הוא בכלל לא חושב! הוא שמח והוא מתלהב, והוא מיד ניגש לצבעים, ומתחיל. אין לו גם עכבות של "זה יקר", והוא מאוד נהנה לשפוך כמויות של צבע!

צילמתי את כמויות הצבע שהוא שופך (והתאפקתי מאוד לא להגביל אותו!), כי זאת באמת חירות שרוב המבוגרים שאני מכירה לא ירשו לעצמם. גם בגלל המחיר, אבל לא רק! בגלל שזה מלכלך, בגלל שהם יחששו שהדף לא יעמוד בעומס...בגלל שהם חושבים יותר מדי!

בהמשך לעניין הכמויות, אני תמיד שמה לב שניצן מאוד אוהב את החומרים. הם מסקרנים אותו, אבל לא רק בהיבט החזותי ומהרצון לנסות כל סוג טוש וצבע, אלא גם בהיבט הפיזי ממש. הוא רוצה לגעת בדבק, למרוח צבע עם הידיים. אם הוא רק היה יכול, הוא היה רוצה לשחות בצבע! הוא לא מפחד מהחומרים, הוא לא חושש מלכלוך, הוא פשוט נהנה:

תראו קורה כשהוא משתמש בדבק! 

וכאן, אחרי שהוא מרח כמויות של צבע, הוא פשוט התחיל למרוח עם הידיים. וזה לא שלא היו לו מכחולים! זה התחיל משתי ידיים שמרחו צבע על הנייר:

ושימו לב איך זה נגמר!

משהו בנכונות הזאת להתפלש ככה בצבע, שובה את ליבי. שלא תחשבו שזה לא גרם לי להחסיר פעימות בדרך למקלחת, כשניצן צועק, "לא רוצה להתקלח! למה צריך להתקלח?" (זה הרי לא לכלוך!), ותוך כדי נוגע בקירות, בכיסאות, ובכל דבר שנקרה בדרכינו, וכן, גם מטפטף צבע בכל הבית. 

ומה קורה כשלא מפחדים? כשפשוט נהנים ועושים, ומשתמשים בחומרים בלי פחד? אז מגלים את הדברים הכי יפים!

נהרות הצבע שניצן שופך, העובדה שהוא לא חושש לערבב צבעים, לא מפחד ש"לא יצא לו טוב", מובילים לתוצרים מדהימים, שאנשים מבוגרים צריכים לעבוד קשה מאוד כדי להשיג אותם:

שימו לב למרקמים, לדוגמאות ולצבעים המדהימים האלה!

כל הזמן הזה אני קצת הצטערתי שהוא ממשיך למרוח את הצבעים והוא "יאבד" את הצורות הנהדרות האלה, אבל לניצן כמובן התוצאה לא חשובה, הוא נהנה מהרגע, מהתהליך, והנה הוא כבר ממשיך לגלות דברים! אחרי שהוא מרח עם הידיים את כל הצבעים שאתם רואים בתמונות למעלה, הוא לקח את המכחול, והתחיל לחרוט בתוך הצבע שהתקבל, והתלהב כל כך, כי מתחת לצבע הוא ראה שרידים של כל הצבעים הקודמים:

אז אם גם אתם רוצים ליצור, אל תחכו. אל תחששו, ואל תחשבו יותר מדי. הוציאו את כל החומרים שאתם אוגרים (כן, כן, אני יודעת שיש לכם מלא ניירות ומדבקות ופיצ'יפקעס שאתם אוספים!) והתחילו להדביק, לקשקש ולצבוע. בלי לחשוב! תנו לעצמכם ליהנות מבלי לחשוב "מה יצא לי", תנו לידיים ללכת, אל תפחדו להתלכלך, ותגלו עולמות קסומים. באחריות. ;-)