אני אוהבת מגזינים מאז שאני זוכרת את עצמי. זה התחיל עם אצבעוני ופילון, עבר למעריב לנוער, ומשם הידרדרתי למגזיני נשים אמריקאיים נוצצים ומגזינים צרפתיים לעיצוב הבית. אבל זה לפני שהתוודעתי לעולם היצירה. מאז שהתחלתי עם סקראפבוקינג היו לי מנויים על כל מיני עיתונים, ועכשיו נשארתי עם Scrapbooks Etc. ו-Creating Keepsakes. את המנוי ל-Scrapbooks Etc. אני לא אחדש, כי הוא כבר נמאס עליי, הוא מאוד "מסורתי" בעיניי, ממחזר חומרים והכל בו כבר נראה לי מאוד מובן מאליו, ולעומת זאת ב-Creating Keepsakes יש מעצבות מעניינות יותר, טכניקות נועזות יותר, ויש גם את אלי אדוורדס, שרק בשבילה שווה לקנות את העיתון. השבוע חילקתי את כל הגליונות הישנים שלי כדי לפנות קצת מקום בבית, ואיך לא, בדיוק קיבלתי את הגליון החדש של Scrapbooks Etc. אז החלטתי לתת לכם להציץ פנימה.

דיסקליימר: הטעימה הזאת היא דרך העיניים שלי, כמובן, והראייה שלי כבר קצת מפוכחת בעניין הזה. קחו בחשבון שהמגזינים האלה מאוד כייפיים, אבל באיזשהו שלב ממצים את האמריקקיות המתקתקה, ואחרי בערך שנה וחצי של מנוי, אני כבר שם. אם פעם הייתי קוראת בשקיקה, היום אני כבר מדפדפת במהירות, שמה לב לחומרים הממוחזרים, מזהה את המעצבות לפי הסגנון שלהן ולפי החברות שהן מפרסמות בצורה סמויה, ומתרגזת מזה שחצי מהעיתון הוא בעצם פרסומות. אבל עזבו את הראייה המפוכחת שלי. בואו נדפדף. Scrapbooks Etc שהגיע השבוע. גליון אוקטובר.

נתחיל מהכריכה. אוקטובר אצל האמריקאים זה האלווין (ליל כל הקדושים) וסתיו. כלומר, הצבעים (המכוערים!) האלה, שחור, צהוב, כתום, חום, משתלטים על כל הגליון:

והזוועה לא פוסחת על הפרסומות. לא ברור לי מה הם חשבו להם ב-Making Memories, חברה שאני בדרך כלל אוהבת, כשהם יצרו קישוטים (צ'יפבורדים) שנראים כמו עוגיות שרופות:

והרי לכם דוגמה של מוצר שמרתיח אותי (ביחד עם המגהץ המיוחד לסרטים והפצירות הממותגות). לקחו מכשיר קיים, הוסיפו לו צבע. נשים הרי קונות הכל, גם אם זה עולה פי שלושה ויותר מהמקור. אותי אישית מפתיע שזה צהוב. אם זה היה ורוד פרחוני היו יכולים למכור את זה גם בחמישים דולר (וכן, אז גם אני אולי הייתי מתפתה לקנות!):

ובפינת ה-חקיינים-איך-אתם-לא-מתביישים-דודלבאג-עשו-את-זה-לפניכם:

טוב, אבל די עם כל הפרסומות. ניגש לעמודים עצמם. בשביל זה עשינו את המנוי, נכון? אז כמו שאמרתי, רוב המגזין צבוע בצבעים המעצבנים ובנושאים של סתיו והאלווין, אבל מצאתי כמה עמודים שמאוד אהבתי, כל אחד מסיבה אחרת.

נתחיל מהמינימליסטיים יותר, פריסטייל שחור לבן מהמם עם נגיעות של צבע. אני תמיד מעדיפה את הסגנון הזה כי הוא יותר אישי בעיניי:

ועוד אחד עם רעיון דומה, אבל על רקע חום-אריזה שאני מאוד אוהבת:

ושני עמודי "בנים" עם שילובי צבעים מעניינים וחיים מאוד:

ועמוד "בנות" עשיר מאוד וחי בשילוב ורוד-ירוק שאני מאוד אוהבת. אבל שימו לב לתחתית העמוד (של המגזין). זה כבר לא סתם מיחזור חומרים, זה זלזול בקוראים - הם מלמדים אותנו לקבע ניטים! ואגב, בגליון הזה יש המון טכניקות של צביעת סטנסילים עם ספריי, דברים מאוד בסיסיים ומשעממים בעיניי, כך שאין אף טכניקה מרעננת/מעניינת, וחבל.

וזה עמוד יפהפה, עם שימוש לא שגרתי ומצויין בפרחים מתוך סדרת סטלה רובי של בייסיק גריי:

והעמוד הזה שבה אותי בזכות התמונה שבו. רק הכפות רגליים של האבא קצת מפחידות, אבל לא נורא. :-)

ובפינת הרעיון המקסים, לא שאנחנו לא מכירות כבר את השימוש הזה באריזות פלסטיק שמיועדות לכדורים, אבל שימו לב לקיבוע של הניט על המכסה. חמוד, לא?

זהו, עד כאן. אלה הדברים שהיו בעיניי ראויים לציון. ועם כל ההתפכחות שלי בתחום של הסקראפ, אל תטעו. זה כיף אדיר לקבל מגזין אול דה וויי פרום אמריקה!

סופשבוע נעים ויצירתי!