כבר תשעה חודשים שאני חושבת שאני צריכה לעשות לעצמי יומן. יומן אימהות. בשבילי, לא בשביל ניצן, לא בשביל להעלות לשום מקום.

בינתיים יש לי קרעי מחשבות ופיסות מידע פה ושם. בקובץ במחשב, ביומן העבודה שעל השולחן, בפתקים שונים.

לפני כמה ימים החלטתי שזהו, אני רוצה להתחיל את היומן הזה, והוא יהיה בספר מטופל, כמו יומן יפן.

ספרים מטופלים הם ספרים ישנים, שהופכים ליצירת אמנות אחרי שמטפלים בהם. כלומר, צובעים, מציירים, מדביקים, בתוכם, ומשנים לגמרי את הפונקציה המקורית שלהם. למרות, ואולי בגלל, שאני מאוד אוהבת ספרים, אני נהנית גם לעבוד בתוכם בצורה הזאת. אני לא חושבת שאני מחריבה אותם, אלא נותנת להם חיים חדשים!

כתבתי בעבר כמה פוסטים על ספרים מטופלים, פה.

ויש גם תמונות מהתקופה שלפני הבלוג, פה.

אני כבר שנים אוספת ספרים ישנים שאפשר לטפל בהם. רובם נאספו אחרי שהושלכו על ידי בעליהם לרחוב. הבעיה שכבר נוצר אצלי אוסף די מכובד, ומאוד קשה לי לעשות עם הספרים האלה משהו, כי הם כל כך יפים בפני עצמם. 

אז השבוע החלטתי להתחיל יומן אימהות. ניגשתי למדף שעליו נמצאים הספרים לטיפול, והוצאתי את הראשון.

פעם הסבירו לי על קלפי טארוט, שהם עובדים בגלל שכל אחד רואה בהם את מה שהוא רוצה :)

אז זה היה הספר הראשון ששלפתי מהמדף:

אני מאוד אוהבת שהכותרת של הספר משתלבת עם התוכן שאני מייעדת לו, או בכלל, שמשהו בספר "קורא לי". וזה בהחלט קרא לי, אבל דפדפתי בו קצת, והגעתי למסקנה שיהיה לי קשה לעבוד בו, כי הוא מעניין מדי, ויש בו ציורים יפים.

אז עברתי לספר השני, ותראו איך קוראים לו :-)

בשלישי הבנתי שאני חייבת לצלם את התופעה:

|The Greatest Thing In The World.

משעשע, נכון? 

אז מרוב שהתלהבתי וצילמתי וחשבתי על הפוסט, עדיין לא התחלתי יומן, או החלטתי באיזה ספר לבחור.

אבל תוך כדי ליטוף הספרים על המדף, נתקלתי גם בספר ישן נושן, שהתחלתי לפני כמה שנים, והוא כל כך יפה שצילמתי לכם גם אותו.

זה ספר שמצאתי ברחוב בתל אביב, והוא בצרפתית. איכשהו, כל עוד זה לא ספר בעברית, משהו שנושא בתוכו איזו נוסטלגיה אישית שלי, הרבה יותר קל לעבוד בו.

תראו איזה יופי:

אז המסקנה שלי להיום היא לא רק שכדאי לאסוף ספרים מהזבל, אלא שכדאי מאוד לנבור מדי פעם גם בתוך הדברים הפרטיים שלנו ולמצוא אוצרות אבודים! :)

בכל נסיעה שלי לחו"ל אני מחליטה לכתוב יומן, ובכל נסיעה אני כותבת 3-4 ימים ונשברת.
מה שלא מפריע לי להתלהב, להכין יומן לקראת הנסיעה הבאה, ולהיות בטוחה שהפעם זה יהיה אחרת.

לקראת יפן, הכנתי ספר מטופל. השתמשתי באנציקלופדיה ישנה שמצאתי ברחוב, צבעתי את העמודים בג'סו, הכנתי כריכה מכל מיני דפים יפניים, ובאמת בשבוע הראשון אפילו כתבתי בו, והדבקתי כל מיני שאריות של קבלות, כרטיסי כניסה, קטלוגים, פרסומות ועוד.
אז הנה הצצה קטנה:

זה אמנם כבר היה מזמן, אבל לגלי הייתה יום הולדת, והייתה מסיבה, והזדמנות מצויינת לחנוך את המצלמה החדשה שלי.

המצלמה היא מצלמת אינסטנט כמו Polaroid, מוציאה תמונות קטנות (מאורכות) וחמודות, ואני כל הזמן מחפשת לה שימושים ייחודיים, כי הרי בעידן הדיגיטלי והמדפסת הביתית, כל מצלמה היא אינסטנט למדי. אז ניסיתי לחשוב באילו מקרים כדאי לי להשתמש בפוג'י החדשה ומה היתרונות שלה, ומצאתי לי שימוש ראשוני מעולה.

לכבוד יום ההולדת של גלי, הכנתי ספר ברכות ריק, ובחגיגה עצמה, הצטלמנו כולנו עם גלי, והדבקנו את התמונות בספר.

ליצירת הספר עצמו רוקנתי ספר ישן מהתוכן שלו, והכנסתי לו טבעות מתוך קלסר. בחו"ל אפשר לקנות טבעות כאלה, בארץ לא מצאתי בשום מקום, אז פשוט קניתי קלסר קטן, ובעלי החזק חילץ ממנו את הטבעות. אחר כך חיברתי אותן לספר שלי בעזרת סיכות מתפצלות פשוטות. עבודה מאוד מאוד פשוטה. את הרעיון לקחתי מתוך הדרכה שמצאתי באינטרנט, ואני לא מצליחה for the life of me למצוא אותה עכשיו, אז קבלו התנצלות מקרב לב, ותאמינו לי שאין צורך בהדרכה, זה מאוד פשוט.

הספר מבחוץ, בתמונה מקסימה שצילמה גלי:

וקצת עמודים בפנים, לפני המילוי.

אני מאוד אוהבת את העמוד הזה, כי כאן רואים מימין שזה היה פעם ספר ספריה. בעמודות שלו כתוב תאריך ההשאלה ועוד פרטים טכניים, ובעמודה השמאלית ביותר כתוב: האם הספר מעניין? מצא חן בעיניי :-)

קישטתי כל עמוד בקצת מדבקות, משמאל למעלה השארתי מקום לתמונה, וחלק התחתון של העמוד יצרתי שורות ממסקינג טייפ יפני, הפטיש החדש שלי. זה דבק נייר שקיים בכל צבע ודוגמה שאתם רק רוצים (החנות בקישור נבחרה שרירותית, אני קניתי את הטייפ ביפן), ונורא כיף לעבוד איתו (כלומר, לקרוע ביד :-)).

טוב, אתם לא באמת צריכים לראות כל עמוד ועמוד, הבנתם את הרעיון.

והפעילות הכייפית הייתה במסיבה עצמה. כל אחת מאיתנו הצטלמה עם גלי, וקיבלה את התמונה, ואחר כך הספר עבר בין כולן, וכל אחת הדביקה את התמונה, קישטה קצת וצירפה טקסט. גם ההצטלמות וגם היצירה היו חלק נחמד מהמסיבה, אבל הכי נחמד שגלי קיבלה מזכרת וברכות מכל הלב. ככה זה נראה כשהספר מלא, וגם כאן הצילום של גלי:

רק בשמחות ;-)

האתגר שלנו במיקסים החודש הוא לשלב נייר ובד.

אני מאוד אוהבת את השילוב הזה, והחודש סוף סוף קניתי מכונת תפירה, כשהדבר שהכי מעניין אותי הוא לתפור ניירות. :-)

אבל לא על זה רציתי לספר, אלא על האתגר, שנעשה עוד לפני מכונת התפירה.

הנושא של יומנים חזותיים (visual journal, art journal) מרתק אותי כבר המון זמן, וכמו עם כל דבר, אף פעם אין לי את הזמן להתיישב ולהכין לעצמי יומן (שלא לדבר על לכתוב בו, אבל התקווה היא שאחרי שיהיה יומן, אני גם אכתוב).

יומן חזותי הוא יומן שבו אפשר לצייר, להדביק, לקשקש, מבלי להיות שיפוטיים. מקום למחשבות, הרהורים, שירים, סיפורים, סקיצות ומה לא. בפליקר יש כמה וכמה קבוצות שמוקדשות לנושא, ואתם יכולים לראות שם יומנים החל מה-Moleskine הידועים ועד ליומנים מקופסאות קורנפלקס. אני מאוד מאוד אוהבת את היומנים של  פטי ואן דורין ושל מרי אן מוס. להסתכל בהם זה להתמוגג באמת. הלב מתרחב ומשתלטת עליי תחושה של אני-חייבת-דבק-ונייר-דחוף-ועכשיו! אז הכנתי לי יומן.

תמיד רציתי לנסות לכרוך לי ספר לבד, ויש לי מילון ישן שמצאתי פעם וכל המטרה שלו היא יצירה, אז הוצאתי לו את כל התוכן והשתמשתי בכריכה בלבד. הכנתי קבוצות דפים (signatures) וקשרתי אותן לכריכה בקשרים גסים. בכוונה לא עטפתי את הספר, כי אני מאוד אוהבת את הפונט ואת העובדה שהוא מילון. בגלל שאני חסרת סבלנות, לא מדדתי כלום ופשוט חוררתי וחיברתי את הדפים "לפי העין" (אם אני מצליחה לבשל ככה, אז למה לא להכין לי יומן ;-)). כן, זו הייתה סוג של התנצלות על המרווחים הלא אחידים:

חשבתי על השילוב של נייר ובד, ובשבילי זה היה טקסטורות מעניינות, ושיטות חיבור להתנסות בהן: קשירות, תיפורים, הדבקה. אז בכריכה הפנימית שילבתי בדים, סרט בד, נייר, טאפט, קרטון, ראב-און, חבל ושקף. הרבה צבעים וטקסטורות שיתנו לי השראה להמשיך:

הכריכה האחורית דומה:

וכפולה פנימית. הרבה נייר, ג'סו, צבע ספריי, דיו גירי, בד שעליו העברתי תמונה עם מדיום ג'ל (מבטיחה סדנה מצולמת בקרוב!), תפרים ידניים, ועוד:

וכשמרימים את הבד (אי אפשר לראות אבל הנקודות הלבנות על התג בולטות ומחוספסות, אז גם זה מוסיף מרקם מעניין):

וקצת דפים חלקים. כן, נו, חשבתי שיהיה מגניב לשרוף דפים. בדיעבד זה נראה לי כמו קלף שעושים בתיכון. בלעכס. אבל לא נורא, ביומנים חזותיים אסור להיות שיפוטיים. לומדים. :-)

יש לי עוד המון המון לספר על יומנים חזותיים, אבל זה יספיק להפעם.

ומה אתם תעשו עם בד ונייר? :-)