לפני כמה ימים, אירחתי כמה חברות טובות וותיקות, ורציתי לתת להן משהו קטן וסמלי (בכל זאת, לא תמיד פשוט להיות חברה שלי! ;-))

קניתי מחברות קטנטנות ומתוקות (7 סמ' על 9.5 סמ') בחנות של "הכל בדולר" (למעשה, המחברות עלו שני דולר, אבל אי אפשר היה לנחש את זה משם החנות...), החתמתי עליהן חותמת בנושא חברוּת, ואז התחלתי להשתעשע בציור:

ציירתי בעט הרבה מאוד דיוקנאות קטנים, עד שהיו לי מספיק דיוקנאות שאהבתי. בהתחלה עוד השתעשעתי לצייר את החברות שלי ולתת להן לזהות את עצמן, אבל מהר מאוד הבנתי שעם כל הכבוד לנסיונות הציור שלי, איך לומר את זה בעדינות, אני עוד לא שם! ;-)

מה שכן, גיליתי שני דברים מעניינים תוך כדי הנסיונות: הדיוקנאות הראשונים שציירתי, כשעוד לא האמנתי בכלל שיצא משהו מהנסיון הזה, היו הכי יפים, ואלה שהכי אהבתי בסופו של דבר. מצד שני, הייתי חייבת לצייר הרבה מאוד פרצופים ותסרוקות כדי להרגיש בנוח וליהנות מכל המשחק הזה. גם הצביעה הייתה תענוג, לראות אותן מקבלות אופי. האחת ג'ינג'ית, אחת סמוקת לחיים, וכו'. נהניתי מאוד!

בשלב הבא הדבקתי את הבנות על החותמת:

ואז תפרתי להן נרתיקים קטנים ופרחוניים, כ-10 דקות תפירה לנרתיק, 5 תפרים וזהו. אחרי השניים הראשונים תפרתי מאוד מהר, וממש נהניתי מהנרתיקים האלה. הם מאוד שימושיים ופשוטים, ועבר כל כך הרבה זמן מאז שתפרתי (למעשה, עברה שנה!).

והנה הם, כל הנרתיקים והפנקסים בתוכם:

אני נתקלת לא מעט בצורך ב"משהו קטן" לתת, מתנת תשומת לב, מתנת תודה, ולכן אני אוספת לי רעיונות כאלה שיכולים להיות שימושיים כמתנות קטנות ומהירות, בלוח מיוחד ב-Pinterest. הנה הוא, לשימושכם.

יש לכם עוד רעיונות למתנות קטנות ומהירות? ספרו לי! :)

לפני כחודש, ארגנתי החלפת קנווסון ב"צומת צבעים", קומונה יוצרת שבה אני חברה.

במסגרת ההחלפה, הפכנו אריזות סבון לקנווסים קטנים (קנווס קטן + סבון=קנווסון :-)), ויצרנו עליהן.

את הרעיון המקורי וההדרכה אפשר למצוא פה.

הקנווס שלי הוא דו-צדדי, כדי שלא יהיה משעמם! :-)

זה צידו האחד, שמורכב מהרבה שכבות של נייר, צבע, חותמות וושי טייפ ועוד:

ובצידו השני, פרפרים מוצמדים עם סיכות, ומתחתם שוב שכבות על גבי שכבות :-)

וכאן אפשר לראות את גודל הקנווסון:

זו הייתה החלפה כייפית מאוד, הקנווסים האלה פשוטים וקלילים, ויכולים לשמש כרקע לכל דבר!

יעל (קיפודים), למשל, יצרה קנווסון-ברווזון, במסגרת עמוקה, קומיקסית ומקסימה:

ועכשיו יעל מזמינה אתכם לאתגר!

בסוף הפוסט הזה, תמצאו הדרכה של יעל ליצירת קנווסון ממוסגר. אתם מוזמנים לשלוח לה תמונות של קנווסונים שנעשו לפי ההדרכה, והזוכה יקבל פריט קרמיקה עבודת יד שלה!

אני חושבת שזו הזדמנות מעולה, גם לכל מי שלא יוצר בדרך כלל - לכו על זה! קחו אריזת סבון ותעשו איתה משהו יצירתי. אפשרות אחרת היא לתת לילדים, או ליצור ביחד איתם. זו הזדמנות כייפית ליצור משהו שכל אחד יכול! אני מדגישה שכל אחד יכול, כי יש בין הקוראות לא מעט נשים לא יוצרות שאני יודעת (רמז, רמז) שהיו רוצות ליצור, אבל חושבות שהן לא יכולות. ובכן, אתן יכולות! יש לכן הדרכה, יש לכן בבית סבונים, למה אתן מחכות? :-)

וזה מזכיר לי דוגמה נהדרת נוספת, מהבלוג של אילאיל - קישוט קופסאות גפרורים. כל כך פשוט, כל כך צבעוני ומקסים!

אז תיהנו, זה הכי חשוב, ואחר כך תשלחו תמונות ליעל! :-)

אנחנו בבית מאוד אוהבים את חיות הפלסטיק שלנו. בעיקר להסתובב עם הנמר ביד ולעשות "ארררררררר!", אבל מסתבר שעם קצת ספריי צבע והרבה דמיון אפשר לעשות כל כך הרבה דברים יצירתיים ויפהפיים עם החיות האלה!

למשל, להפוך אותם לעציצים קטנים:

או לתליונים:

לרסס בצבע ופשוט לקשט בהם את הבית:

לרסס ולהדביק להם על הגב פמוטון קטן:

ואפשר להדביק אותן על צנצנות, כידיות מעניינות:

להפוך אותן למתלים:

או בעצם, למגנטים למקרר:

ואפשר לעשות הכלאות מעניינות בין בעלי החיים וליצור חיות חדשות לגמרי! :)

Source: myevaforeva.blogspot.com via Helena on Pinterest

ויש עוד ועוד: אפשר להפוך אותם למחזיקי תמונות ופתקים, ולפקקים ליין, והאמת שניצן עושה שימוש מאוד יצירתי בנמר שלו. כשהוא אוכל דגנים עגולים, הוא מניח עיגול קטן בפה של הנמר, ואז שם את הנמר בפה, ואוכל ממנו. ככה הוא מאכיל את הנמר, ואז הנמר מאכיל אותו. יצירתי או לא? :-)

וכל הפוסט הזה הזכיר לי פתאום את הברווז המקסים של יעל. :-)

יש לכם עוד רעיונות? עשיתם משהו מקורי עם חיות פלסטיק? ספרו לי בתגובות!

כבר תשעה חודשים שאני חושבת שאני צריכה לעשות לעצמי יומן. יומן אימהות. בשבילי, לא בשביל ניצן, לא בשביל להעלות לשום מקום.

בינתיים יש לי קרעי מחשבות ופיסות מידע פה ושם. בקובץ במחשב, ביומן העבודה שעל השולחן, בפתקים שונים.

לפני כמה ימים החלטתי שזהו, אני רוצה להתחיל את היומן הזה, והוא יהיה בספר מטופל, כמו יומן יפן.

ספרים מטופלים הם ספרים ישנים, שהופכים ליצירת אמנות אחרי שמטפלים בהם. כלומר, צובעים, מציירים, מדביקים, בתוכם, ומשנים לגמרי את הפונקציה המקורית שלהם. למרות, ואולי בגלל, שאני מאוד אוהבת ספרים, אני נהנית גם לעבוד בתוכם בצורה הזאת. אני לא חושבת שאני מחריבה אותם, אלא נותנת להם חיים חדשים!

כתבתי בעבר כמה פוסטים על ספרים מטופלים, פה.

ויש גם תמונות מהתקופה שלפני הבלוג, פה.

אני כבר שנים אוספת ספרים ישנים שאפשר לטפל בהם. רובם נאספו אחרי שהושלכו על ידי בעליהם לרחוב. הבעיה שכבר נוצר אצלי אוסף די מכובד, ומאוד קשה לי לעשות עם הספרים האלה משהו, כי הם כל כך יפים בפני עצמם. 

אז השבוע החלטתי להתחיל יומן אימהות. ניגשתי למדף שעליו נמצאים הספרים לטיפול, והוצאתי את הראשון.

פעם הסבירו לי על קלפי טארוט, שהם עובדים בגלל שכל אחד רואה בהם את מה שהוא רוצה :)

אז זה היה הספר הראשון ששלפתי מהמדף:

אני מאוד אוהבת שהכותרת של הספר משתלבת עם התוכן שאני מייעדת לו, או בכלל, שמשהו בספר "קורא לי". וזה בהחלט קרא לי, אבל דפדפתי בו קצת, והגעתי למסקנה שיהיה לי קשה לעבוד בו, כי הוא מעניין מדי, ויש בו ציורים יפים.

אז עברתי לספר השני, ותראו איך קוראים לו :-)

בשלישי הבנתי שאני חייבת לצלם את התופעה:

|The Greatest Thing In The World.

משעשע, נכון? 

אז מרוב שהתלהבתי וצילמתי וחשבתי על הפוסט, עדיין לא התחלתי יומן, או החלטתי באיזה ספר לבחור.

אבל תוך כדי ליטוף הספרים על המדף, נתקלתי גם בספר ישן נושן, שהתחלתי לפני כמה שנים, והוא כל כך יפה שצילמתי לכם גם אותו.

זה ספר שמצאתי ברחוב בתל אביב, והוא בצרפתית. איכשהו, כל עוד זה לא ספר בעברית, משהו שנושא בתוכו איזו נוסטלגיה אישית שלי, הרבה יותר קל לעבוד בו.

תראו איזה יופי:

אז המסקנה שלי להיום היא לא רק שכדאי לאסוף ספרים מהזבל, אלא שכדאי מאוד לנבור מדי פעם גם בתוך הדברים הפרטיים שלנו ולמצוא אוצרות אבודים! :)