____________________________________________________________________________________________________________________

התפנה מקום אחד בסדנת תמונות מטופלות, שישי הבא, כל הקודם זוכה! :-) שלחו לי מייל.

____________________________________________________________________________________________________________________

אני מאוד אוהבת לחטט בזבל (טוב, בערימות לא מזוהמות, כן? זה לא שאני נוברת בפחים), מתוך איזו תקווה למצוא אוצרות. אבל כנראה שבכל זאת חינכו אותי כמו שצריך (לא יודעת אם זה באמת כמו שצריך, אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת), וקשה לי עם זה. כבר לא כל כך קשה לי עם האבק והנמלים הפוטנציאליות, אבל קשה לי שאנשים אחרים יראו אותי :-)

אז לפני שבוע בערך, חזרתי מהסופר עמוסת שקיות, וראיתי אישה נוברת בערימה מאוד מעניינת. היו שם מלא ספרים ותמונות ורהיטים, ונורא רציתי לחטט בה בעצמי. אז קודם כל וידאתי, במין בקשת אישור כזו להשתתף בפעילות, "אה, סליחה, את בטוחה שזה זבל ושזה לא של אף אחד?" ברגע שהיא אישרה שזה זבל שפינו מדירה סמוכה באותו יום, זנחתי לגמרי את העובדה שיש לי ארטיקים בשקיות, ושלפתי משם באושר שני ספרים ותמונה מהממת. היה מאוד נחמד לדבר עם האישה הזאת. גם היא כנראה הרגישה לא כל כך בנוח, אז דיברנו קצת וחיזקנו אחת את השניה במעשה החיפוש אחר אוצרות. :-)

תראו איזה אוצר מצאתי (את הספרים אני משאירה לפוסט אחר) - תמונה מצויירת ביד, עותק מקורי, צבעי מים ודיו, של "הילה" משנת 1977. אני לא יודעת מי זאת הילה, אם במקרה מישהו פה ידע, זה יהיה מאוד מעניין. התמונה הייתה ממוסגרת, אבל המסגרת הייתה נורא ישנה והזכוכית מלוכלכת, אז הוצאתי אותה, ואני מתכננת למסגר בעצמי. התמונה הזאת מדהימה בעיניי, היא צבעונית ושובבה ומלאה בפרטים קטנים. תראו:

ומקרוב:

נכון מקסים? :-)

סופשבוע נעים!

חגית