בשבוע שעבר ציירתי את הקנווס הזה:

ותיעדתי חלקים מתהליך העבודה. כשאני מתעדת את התהליך, יכולות להיות לכך שתי סיבות. האחת היא שאני מתכננת לכתוב הדרכה, ולכן צריכה תמונות שמפרטות את התהליך, והשני הוא שהתיעוד פשוט מאפשר לי לעבור שלבים בקלות רבה יותר. כשאני מפחדת להתקדם שלב ו"להרוס" את מה שעשיתי, מאוד מנחם אותי לדעת שהכל מצולם. זה היה המקרה הפעם. נתתי לעצמי לצבוע את הקנווס, להשאיר עליו סימנים וחריטות, ולנסות כל מיני רעיונות:

אם מסתכלים למעלה על הקנווס, אפשר לראות כל מיני דברים (נחל? אגם? פרחים?). אני מיד ראיתי פנים - מימין למעלה, עין, ואף, ומבט כלפי מטה. זה השלב שבו אני מאוד חוששת - אני הרי לא יודעת לצייר, אז לקחת סיכון ולצייר את מה שאני רואה? או לנסות להמשיך הלאה עם דברים שאני יותר בטוחה בהם? בחרתי לנסות, ולצייר את מה שאני רואה:

והמשכתי להוסיף שכבות, לצבוע ולבדוק איך אני ממשיכה:

בשלב הזה, רציתי לטפטף קצת צבע שחור על התמונה, והבקבוקון שהיה לי ביד נשמט, וזה מה שקרה - הצבע פשוט נשפך על הרצפה, גם על הנייר המגן שהנחתי עליה, וגם על הפרקט (אגב, מסתבר שיש בציבור חרדת פרקטים לא מוסברת. לא קורה כלום לפרקט, גם אם נשפכים עליו דברים, אפילו צבע שחור! מנגבים, וזה עובר, בדיוק כמו מרצפה רגילה!):

ואז כבר לא הייתי בעניין של טפטופים עדינים, והחלטתי פשוט לסיים את הבקבוק הזה ולזרוק אותו לפח. התסכול מכל מה שנשפך והרצון לסיים הובילו להתזה נדיבה יותר של צבע (אמרתי בלב, "על החיים ועל המוות! ;-)), וכך זה הסתיים:

אני מאוד מרוצה מהתוצאה, שגם מזכירה לי שאין מה לחשוש ולפחד. עדיף תמיד להעז, לנסות, לשפוך, להמשיך הלאה ולראות מה יצא. מקסימום, נתחיל מההתחלה. ;-)

אני שמה לב בזמן האחרון, שלמרות ההכחשות שלי, אני בעצם מנסה ללמד את עצמי לצייר. אני הרי לא יודעת לצייר, ואין לי מושג בפרופורציות ומרחב והצללה, וכל מה שצריך לדעת, ולכן לרוב אני נמנעת מציור, אבל הנה, בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי כל הזמן בודקת מה אני *כן* יכולה לצייר.

לכן אני משתפת אתכם גם בציור הזה, שנעשה כבר לפני חודשיים. כי למרות שאני לא בטוחה שהוא גמור, ולא יודעת כמה אני אוהבת אותו, מאוד נהניתי לעבוד עליו.

זה בעצם התחיל מתרגיל. רציתי להתנסות בעבודה עם ג'סו שחור, ולקחתי קנווס ישן.

יש לי בבית כל מיני קנווסים בכל מיני שלבים של תסכול. זה, למשל, קנווס שעוד לא החליט מה הוא רוצה להיות, ולכן ביום שבו החלטתי לפתוח את הג'סו השחור שקיבלתי מתנה מפנינה, הוא הפך לשחור. לפני:

ואחרי: 

לגבי הג'סו, זאת הייתה אהבה מיידית. אני גם ככה אוהבת מאוד לעבוד עם ג'סו, אבל יצא לי לעבוד רק עם ג'סו לבן, ולכן מאוד שמחתי להתנסות בג'סו שחור (אגב, יש גם ג'סו שקוף!). למיטב ידיעתי אין בארץ ג'סו שחור או שקוף, אם אתם יודעים אחרת, אשמח מאוד אם תספרו לי!

בכל מקרה, אחרי שכיסיתי את הקנווס, צבעתי אותו בצבעים אקריליים, והסתכלתי סביבי בנסיון להבין מה לעשות הלאה. 

האפשרות הכי פשוטה ונגישה היא תמיד לנסות לצייר דברים שנמצאים בסביבה שלי. זה מה שעשיתי כאן, כשציירתי בובה שנמצאת על אדן החלון שלי, וזה מה שקרה גם הפעם. הסתכלתי מסביב, והבחנתי בעמוד הזה, ששכב לי על השולחן (בין עשרות עמודים אחרים שאני תולשת ממגזינים מדי פעם):

החלטתי לנסות לצייר את הכסא. מעולם לא ציירתי מהתבוננות, זה לא משהו שהתאמנתי בו או תרגלתי, אבל אני כבר יודעת שזה אפשרי, ומאוד שמחתי לגלות שאני מצליחה לצייר את הכסא:

בגלל שזה היה רק תרגיל, לא השקעתי מחשבה בצבעים, והשתמשתי בג'סו השחור לריפוד, ובצהוב, אולי כי הוא היה בהישג יד :)

אני מניחה שהייתי בוחרת צבעים אחרים אם הייתי חושבת על זה קצת יותר.

זוכרים את פוסט ההשפרצות, שבו ניסיתי להסביר איך ליצור השפרצות? ובכן, לפעמים הצבע פשוט משפריץ!

פה, למשל, לא הייתה לי שום כוונה לשפוך צבע, אבל זה קרה:

אחרי שסיימתי לצייר את הכסא, שיחקתי עוד קצת במסביב, השתמשתי בחותמות וסטנסילים, וסיימתי את הקנווס:

אני מאוד מרוצה מהריפוד של הכסא, הוא נעשה בעזרת סטנסיל מאולתר, מאריזה ישנה:

אני חושבת שהיכולת להסתכל מסביב ולבחור משהו נוח לציור (הכסא היה פשוט, הקווים בו ברורים וקל לעקוב אחריהם ולצייר אותם), מורידה ממני את הפחד שקיים כשאני חושבת לנסות לצייר.

אם הייתם מבקשים ממני לצייר כסא, סביר להניח שהייתי מציירת לכם משהו שנראה כמו הספרה 4. זה הכי קרוב שאני יודעת לצייר מהראש. גם אם הייתי צריכה לצייר כסא שנמצא בחדר, סביר להניח שהייתי מתקשה. קשה לי עם ראייה מרחבית ועומק. זה מאיים מבחינתי, ואני אעדיף לא לנסות (בינתיים!). אבל לצייר מתוך תמונה שטוחה ממגזין היה אפשרי ופשוט, ומהנה.

כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה ציור גמור. מבחינתי הוא היה ונשאר תרגיל.

ובכל זאת, אשמח לשמוע מה דעתכם :)

אם הפוסט מאתמול לא שכנע אתכם להתחיל לצייר, ואתם בכל זאת חוששים, אולי אתם צריכים הדרכה.

הדרכות מצולמות הן מקום טוב להתחיל בו. ההדרכה משחררת מכם את השליטה. הרבה פחות מפחיד לפעול לפי הוראות ברורות, וכשאתם משוחררים, אתם יכולים להתרכז בעשייה וליהנות ממנה, ואחר כך מהתוצר התלוי בבית.

הרשת מלאה בהדרכות מצויינות לאמנות ביתית, וזה מקום טוב להתחיל בו. בחרתי לכם פה את המיטב שבמיטב.

הקריטריונים שלי היו:

1. שיהיה קל להבנה והכנה, כל אחד יכול!

2. יצירות שדורשות קנווס וצבע בלבד, כלומר, חומרים פשוטים/זולים/נגישים.

3. יצירות מעניינות/יפות, שאני הייתי שמחה לתלות אצלי בבית.

קנווס טקסט/גרפיטי. כל מה שצריך זה קנווס לבן ו... משחת נעליים שחורה! זה מה שיוצר את האותיות הגדולות ואת המריחה המעניינת הזאת.

מה הייתם בוחרים לכתוב עליו? אולי את מילות שיר החתונה שלכם? מילים של שיר בעברית? סיפור קצר? משהו אישי יותר? ציטוט?

ואולי בכלל תצבעו את הקנווס בצבע אחר? או תשנו את צבע הכיתוב? יש הרבה מאוד אפשרויות, כל אחד יכול, והתוצאה יפהפייה ואישית.

עיגולים אבסטרקטיים. כאן אפילו לא צריך קנווס. רק גליון נייר, צבע שחור, קערה/צנצנת/קופסה עגולה, ומסגרת מאיקאה.

מורחים על שפת הקערה/צנצנת צבע שחור, ומחתימים על הקנווס בדוגמה הרצויה. ממסגרים, תולים, ונהנים. :)

צבעי שעווה מומסים. זאת ללא ספק אחת ההדרכות הכי פופולריות ברשת, כך שאפשר למצוא אותה באינספור בלוגים ווריאציות, ויש אותה אפילו בעברית, בבלוג המצוין של בעיקר פורמת. הרעיון הוא להדביק את הצבעים לקנווס, ולחמם אותם עם מייבש שיער, עד שמקבלים את הנזילות הרצויות.

השפרצות צבע. ההדרכה הזאת אמנם מסבירה איך להכין קופסאות, אבל אפשר ליישם אותה גם על קנווס. צובעים את הקנווס לצבע הרצוי, בוחרים בצבע מנוגד, ומתחילים להשפריץ עד לקבלת התוצאה הרצויה.

פרחים אבסטרקטיים. קרלה זונהיים היא אחת האמניות האהובות עליי, וזו הדרכה מצויינת שלה לקנווס הפרחים הזה. שוב, קנווס, צבע, ג'סו ועיפרון, והקנווס הזה יכול להיות תלוי אצלכם בבית!

פשוט אבל מרשים! קנווס אמנותי בקלי קלות.

תפוחי אדמה. זוכרים שבגן למדתם להכין חותמות מתפוח אדמה? אז כאן יוצרים את המשולשים האלה על ידי החתמה עם תפוח אדמה, מה שיוצר את האפקט הלא אחיד המעניין הזה. 

תוך כדי העבודה על הפוסט הזה וחיפוש ההדרכות האלה, שמתי לב שבהרבה מקרים, ההדרכות הן בבלוגים של מעצבי פנים. הם מסבירים, שכשהם מכינים בעצמם את היצירה, הם יכולים להתאים בקלות את גודל הקנווס ואת הצבעים לצבע הבית/הסלון. אז הנה עוד סיבה טובה ליצור את התמונות שלכם בעצמכם!

בנוסף לכל ההדרכות האלה, אספתי לכם הדרכות נוספות מרחבי הרשת, שעונות על הקריטריונים הנ"ל.

כל ההדרכות נמצאות פה.

ואם אתם רוצים עזרה בבחירת החומרים, בהתאמת הצבעים, ובעבודה עצמה, אני מזמינה אתכם לסדנה אישית, אחד על אחד, שבה תוכלו ליצור לעצמכם תמונה ביתית ייחודית. לפרטים, כתבו לי מייל.

תיהנו!

תודה רבה על כל התגובות לפוסט הקודם, ועל ההתעניינות הרבה! הרבה אנשים שאלו איך מגיעים לאירועים כאלה. התשובה שלי היא שאני עוקבת בצורה פעילה אחר בלוגים של אמנים שמעניינים אותי, וכך אני יודעת על אירועים שהם משתתפים בהם. חשבתי שיהיה נחמד לרכז אירועים מעניינים, ולכן הוספתי רשימה של אירועים יצירתיים ברחבי העולם לניוזלטר. כדי להירשם לניוזלטר, שלחו לי מייל.

ועכשיו, בלונים.

בשבת בבוקר היה לי קצת זמן פנוי, והחלטתי לצייר על קנווס גדול. יש לי קנווס גדול מאוד, שפעם התאמנתי עליו בהשפרצות צבע, ומאז הוא תלוי בסלון, מחכה שאני אעשה איתו משהו אחר.

אז יישמתי את אחד הדברים שהבנתי באנגליה. להשתמש בצבע, והרבה!

פלורה בולי סיפרה בסדנה שלה, שמישהי פעם שאלה אותה, "איך את מקבלת את האפקט הזה, של צבע שנשפך?" אז היא ענתה לה, "אה, זה פשוט צבע שנשפך!" :-) 

אז טבלתי את המברשת בהרבה צבע, והתחלתי ליהנות. השפרצתי, וגם שפכתי צבע, ופשוט מילאתי את הקנווס בלי שום מושג מה יקרה אחר כך.

זה התחיל כך:

והסתיים כך:

במקביל, מילאתי גם עמודי יומן בצבע, בצורה דומה:

באיזשהו שלב ניצן הצטרף אליי. הוא הוסיף קצת צבע על הקנווס שלי, אבל לא הייתי מספיק אמיצה כדי לשחרר לגמרי, והוא קיבל קנווס משלו :-)

כשסיימתי למלא את הקנווס והייתי מרוצה משילובי הצבעים, עשיתי הפסקה, ונסענו ללונה פארק.

היה רועש וצבעוני וכיף מאוד, וכשחזרנו הביתה, חזרתי לקנווס שלי ולא היה לי מושג איך להמשיך.

אני תמיד מרגישה תקועה בשלב הזה, כי אני כל כך מאוהבת בצבעים ובהשפרצות, שקשה לי מאוד להיפרד מהם ולהמשיך הלאה.

אז חיפשתי לי משהו לצייר. הסתכלתי קצת מסביב, וכשלא מצאתי, נכנסתי ל-Pinterest, ושם מצאתי את התמונה הנהדרת הזאת (לצערי הקישור בפינטרסט לא מוביל לשום מקום, אחרת הייתי שמה קישור ישיר...):

זו תמונה שאני מאוד אוהבת, השראה מעולה.

אבל אני לא יודעת לצייר! לא היה לי אומץ לנסות על הקנווס שלי, אז שמחתי שבבוקר החלטתי למלא גם את היומן בעמודים צבועים, והתנסיתי על אחד העמודים:

אני מאוד אוהבת את העמוד הזה, אבל אישרתי לעצמי את מה שחששתי - אני באמת לא יודעת לצייר, והקנווס גדול מדי כדי שארצה שיהיו בו רגליים מוזרות כאלה, אז נשארתי עם ההשראה של הבלונים, והחלטתי שזה מספיק לי.

והנה, כך נראה הציור הגמור:

וזה מבט מקרוב על החלקים שהחלטתי "לוותר" עליהם, וצבעתי בלבן. השלב הזה, של הוויתור לטובת משהו אחר, השלב שבו אני ממשיכה מבלי לדעת אם אני "אצליח", אם אהיה מרוצה או לא, הוא שלב מאוד קשה. קשה לוותר על כל המקומות שאני כל כך אוהבת בקנווס, ולכן אני מראה אותו מקרוב, כי למעשה, לא ויתרתי לגמרי. צבעתי שכבה לבנה בהירה, כדי שאני אוכל לראות תחתיה את כל הצבעים והדוגמאות שהיו שם קודם, ובנוסף, כל ההשפרצות של הצבע והמריחות יוצרות טקסטורות מקסימות:

ו... זהו! אני מרוצה, נהניתי, למדתי המון תוך כדי, והתמונה כבר תלויה בסלון:

מזכיר קצת את הפוסט הזה? 

מי אמר פיקסציה לבלונים ולא קיבל? נאיביות אניוואן?

אני אומרת, איזה כיף! ;-)