יש כל מיני דברים קטנים כאלה שאני אוספת, ללא הסבר הגיוני. האחד הוא מעטפות. מעטפות שקופות, צבעוניות, גדולות, קטנות, מעטפות בכל מיני צורות וצבעים והדפסים, והשני הוא מסגרות. יש לי מסגרות עץ ומתכת ומסגרות צבועות, ומטופלות, וכל מיני מסגרות מעניינות שאני מוצאת וקונה. זה טוב ויפה, אם הייתי ממסגרת תמונות ותולה, אבל בינתיים, איכשהו, מצטבר אצלי אוסף רציני.

סוג אחד של מסגרות שאני לא יכולה לעמוד בפניו בכל פעם שאני באיקאה הוא מסגרות Ribba . הן מגיעות בכל מיני גדלים וצבעים, אבל מה שאני אוהבת הוא העומק שלהן, שמאפשר לשלב בתוכן דברים מעניינים. בזמן האחרון יצא לי להכין כמה מסגרות כאלה, במקום כרטיסי ברכה. מעין מיני-מתנה, שנלווית למתנה עצמה, ואפשר גם לתלות, בניגוד לכרטיס ברכה, שבדרך כלל (ובמקרה הטוב ;-) נכנס למגירה.

זו מסגרת שהכנתי ליעל יניב, כשאת הרעיון לקחתי מפה:

השתמשתי בפאנץ' (מנקב נייר) שיוצר צורת מעטפה (אני לא יודעת איפה אפשר להשיג את הפאנץ' הזה היום, אני חושבת שכבר לא מייצרים אותו):

והוספתי עליו תגיות, לבבות, איחולים שונים ומדבקות. ככה זה נראה לפני הכניסה למסגרת:

וככה הוא נראה על המדף בחדר העבודה שלי, ליד הדובונים שסרגה לי הילה:

לפני שבוע, הכנתי מסגרת ברכות דומה לאחותי (צולמה בלילה, באייפון, זה מה שקורה...):

תמיד יש לי מסגרות כאלה בבית, והן מצויינות לפרוייקטים קטנים וחמודים. הנה, לדוגמה, תמונה פשוטה וצבעונית שהכנתי לחדר של ניצן, שבה אפשר לראות גם את העומק של המסגרת:

ובנוסף, אספתי לכם עוד המון רעיונות למסגרות האלה, לחצו כאן כדי להגיע ללוח שלי בפינטרסט, שיתעדכן כל הזמן.
ואם גם אתם יצרתם תמונה מעניינת עם המסגרות האלה, השאירו לי קישור, ואוסיף ללוח.

כן, כן, ראש השנה היה מזמן, אבל הנה הגיע עוד ערב חג, וזו הזדמנות טובה לספר על החג שהיה.

הזדמנות להודות לאינטרנט המופלא הזה על כל הקסמים שאני מצליחה לעשות. מילא לתפור, אבל להרים ערב חג? :)

נתחיל בכמה עובדות:

1. מעולם לא אירחתי ערב חג.

2. שולחן האוכל שלנו זוגי.

3. אין לנו סט אוכל של יותר משישה חלקים (אבל מסתבר שיש לנו הרבה כלים!)

4. אני לא אוהבת (או יודעת מי-יודע-מה) לבשל.

5. את השעות שלפני ערב החג (ואת היום שלמחרת, ואת היום שאחריו) בילינו במוקד (עכשיו הכל בסדר!)

העובדות הנ"ל נועדו כמובן להשוויץ ביכולותיי, אבל גם להסביר את התמונות הגרועות כל כך! ;-)

נפתח בעריכת השולחן. שיטוטים באינטרנט גילו לי שולחנות מפוארים וחגיגיים בצורה שלא הסתדרה עם מראה שולחן הסדנאות המתקפל (פתרון למספר 2 לעיל) והכלים האקלקטיים, אבל ברגע שראיתי את שולחן החג שערכה מאיה לילדים, הבנתי שמצאתי את הכיוון שלי. פשוט, צבעוני, וחגיגי.

בתמונות אמנם טישטשתי את העובדה שיש פה המון צלחות שונות, ומלא כוסות מכל מיני גדלים וסוגים, אבל אם תתקרבו קצת, תוכלו להבחין שאפילו כוסות היין שונות האחת מהשניה.

הברכות שעוטפות את הכוסות הודפסו מהבלוג של מאיה, ובעצם נתנו לכל השולחן מראה אחיד וחגיגי יותר. את נרות התפוחים קניתי ב"ששת", את המפה הביאה אמא שלי, וזהו בעצם. שולחן חג ממה שיש בבית. :-) וכאן מגיעה גם תודה ענקית ליעל, אחותי הקטנה, שבעצם ערכה לבד את כל השולחן הזה. אני רק ביימתי, הקשיתי, נדנדתי, והצקתי (המפה קצת שמאלה, את הנרות בקו ישר, את הצלחות לפזר, שלא יהיו צלחות זהות אחת ליד השניה, ועוד ועוד) - יעלי, תודה רבה!!

עכשיו אפשר לעבור לדברים הפחות חשובים. ;-)

את כל התפריט הרכבתי משיטוטים בבלוגי בישול שונים, כשהקריטריון העיקרי שלי הוא מתכונים הגיוניים, פשוטים יחסית, עם סיכויי הצלחה גבוהים.

אני מצרפת קישורים, וממליצה מאוד על כל המתכונים האלה. בחיי שאין לי מושג מה הייתי עושה בלי האינטרנט הזה!

זו הזדמנות מצויינת להודות לכל הבלוגריות המשקיעניות שעושות לי חשק לאפות/לבשל, לארח, לעצב, וללמוד דברים חדשים.

ואם כבר אני בתודות, אז גם לקומונה "צומת צבעים" שנתנה לי צרור עצות וחיזוקים, לאמא שלי, ליעל אחותי, ולאופיר, שסבלו לא מעט מהשגעונות שלי.

אז מה היה לנו בתפריט?

סלמון אפוי ברוטב בלסמי וסילאן - הכי פשוט שיש, וגם הכי טעים שיש!

סלט כרובית - טעים, טעים, גם לימי חול.

סלט סלרי וחמוציות - להיט! הוספתי לו גם רימונים. שילוב הטעמים מוצלח מאוד, והסלט קראנצ'י ועסיסי וצבעוני ופשוט נפלא.

סלט ירקות קצוץ דק - הופקד בידי אבא של אופיר. עשיתי לו אאוט סורסינג כשיצאנו למוקד.

חלה מתוקה - זה הדבר היחיד שהיה נועז מבחינתי. מעולם לא אפיתי עם שמרים לפני כן, ומאוד חששתי. כשיצאנו למוקד, השארתי את השמרים לתפוח. הם תפחו הרבה מעבר לזמן שהיו אמורים, ובכל זאת יצאו לי שתי חלות טריות, יפהפיות וטעימות, שעשו אותי מאוד מאושרת. הנה אחת מהן:

פרגיות ברוטב סילאן וצ'ילי מתוק - להיט! פשוט, פשוט, וכל כך טעים!

ממולאים - אשתו של אבא של אופיר עושה ממולאים נהדרים, השארתי לה את זה.

צלי בקר ביין - מתכון שקיבלתי מזיקוקית, לא קיים אונליין, אבל אולי אם תבקשו יפה, היא תיתן גם לכם :). טעים מאוד!

אורז לבן - אמא שלי הביאה.

קינואה עם ירקות - גם את זה אמא שלי הביאה, למרות שלא ביקשתי :)

תפוחי אדמה ובטטות בתנור - קוביות בטטה, קוביות תפוחי אדמה, קצת שמן, קצת מלח גרוס, קצת פטרוזיליה בשביל הצבע, והרבה חיזוקים מבנות קומונת "צומת צבעים" שעזרו לי להבין איך לעשות אותם טעימים!

ולקינוח:

גליליות ממולאות קרם וניל - הכי פשוט בעולם, וכל כך טעים שאי אפשר להפסיק לזלול. גליליות של Maimons יש בכל סופר, ואצלינו אפילו במכולת. רק אל תקנו קופסאות שלמות שיהיו בבית, כי הן טעימות מאוד גם בלי מילוי. בדוק.

ועוגת תפוח בדבש על מקל - רק בשבילן היה שווה לארח! נהניתי מאוד מההכנה, מהמראה שלהן, מההתלהבות של האורחים, ומהטעם שלהן. בעצם, כל כך נהניתי להכין אותן, שכעסתי על אחותי שבאה לעזור לי, כי רציתי את כל ההתעסקות לעצמי. אין לכם מושג איזו תרפיה זו לגלגל כדורי עוגה בתוך שוקולד לבן! סליחה, יעל! :-)

על התמונות כבר התנצלתי, כן? 

והוכחה מצולמת לגבי עניין הטעם:

שתהיה לכם שנה כזאת מתוקה!

וגם חג סוכות שמח  :-)

שימו לב, לפני יומיים פרסמתי פוסט תמונות, וישראבלוג לא שלח עדכונים, אז בנוסף לפוסט הנוכחי, יש אחד קודם שאולי פספסתם :-)

הזוכה בהגרלה היא דליה ב'. ההגרלה נערכה בנוכחות אופיר, ומי שמכיר אותו יודע שיותר ישר או הוגן מזה לא יכול להיות! :-)

דליה, שלחי לי כתובת למייל, והחבילה תצא אלייך מחר בבוקר.

וזה הזמן להודות שוב לכל מי שהגיב לפוסט ההגרלה, ולהתייחס למה שדורש התייחסות.

קודם כל, תודה תודה תודה על כל המילים החמות! כיף לדעת שיש קוראים ומגיבים, שאנשים נהנים ונתרמים מהבלוג שלי. נהניתי במיוחד לגלות שיש אנשים שבזכות הקריאה כאן נכנסו בעצמם לעולם היצירה, והופתעתי במיוחד ללמוד שרוב הקוראים נהנים מפוסטי התמונות שלי.

אני חייבת לספר לכם שאני ממש מתקמצנת בתמונות, כי אני חושבת שאולי זה יותר מדי, ואולי זה משעמם אנשים, ואולי הטיולים שלנו מעניינים רק אותנו. ובכן, שמחתי מאוד מאוד לגלות שלא כך, ובקרוב תשלמו על זה - יש לי המון תמונות שרק מחכות להתפרסם!

והיו כל מיני תגובות שדורשות התייחסות:

1. כדאי לעצב את הבלוג

אני לא יודעת להתעסק עם HTML ועיצוב, ולכן התירוץ שלי לחוסר העיצוב הוא שאני מעדיפה להתמקד בתוכן. מצד שני, הייתי שמחה לעיצוב, אז אם מישהי רוצה להחליף איתי עיצוב תמורת יצירה, אני אשמח, רק קחו בחשבון שאני קשה! וכאן המקום להודות מאוד למורן, שניסתה מאוד לעזור לי עם העיצוב, אבל הקשיתי והקשיתי, ו... בינתיים אין עיצוב.

2. מה עם הפוסט על הפרטים הטכניים לגבי יפן?

הוא בדרך, בחיי! פשוט יש כל כך הרבה פרטים! בינתיים, אני כל הזמן מקבלת מיילים עם שאלות ועונה עליהם, אז אם יש לכם שאלות אני אשמח לענות עליהן, והפוסט... הוא בדרך.

3. מה עושים עם אבני דומינו מטופלות?

אז התשובה המסורתית שלי היא שלא עם כל דבר צריך "לעשות". אפשר ליהנות מהיצירה, מהתהליך, מזה שיצרנו ועשינו משהו.
אבל דווקא יש הרבה מה לעשות עם הדומינו!

למשל, שרשראות כמו שקשת הכינה, או מחזיק מפתחות/ קישוט תיק:

למשל, ספרון שיכול לשמש כברכה אישית:

או מגנטים כמו אלה:

אז שוב, תודה רבה לכל המגיבים, שמחתי מכל תגובה ותגובה!

לפני שבוע, ניצן קיבל צעצוע חדש ומקסים.

 זה טרקטור צבעוני, נוסע ורועש, נהוג על ידי חוואי חביב, שגורר חיות חווה חביבות לא פחות.

כל חיה משמיעה את הקול האופייני לה כשלוחצים עליה, והחוואי שר טרללה-לה-לה-לה אי-איי-אי-איי-או.

ובכן, אתם ודאי שואלים את עצמכם אילו חיות חווה מסיע החוואי, ולאן.

הנה הן, חיות החווה.

הסוס, שעושה "איהיייי", הכבשה שעושה מממהההה, הפרה שעושה מווווו, האפרוח שעושה קוקוריקו, ו...

רגע, רגע, מה זו החיה הזו?

חיית חווה, והיא בכלל לא ידעה שהיא כזאת!

קבלו את ה... היפופוטם!

נחשו איך עושה היפופוטם?

ובכן, הוא נוחר כמו חזיר!

תראו מה מגלה לנו הצצה באריזה הפנימית של הצעצוע (שכן על האריזה החיצונית מצוייר ההיפו בכבודו ובעצמו):

 אבוי! חזיר!

אז מה עשו בחברה שמייצרת את הצעצוע?
הם חשבו וחשבו, וידעו שאסור לגלות לילדי ישראל הכשרים והתמימים שבחווה גדל חזיר, אז החליטו לגייר אותו ולהפוך אותו ל...היפופוטם!

ואני שואלת אתכם, מה יותר נורא, לחשוף את ילדינו הרכים לחיה הטמאה, או להטעותם בצורה כזו שיחשבו שההיפו נוסע בטרקטור ועושה "חררר חררר"?

גיגול מהיר מלמדנו שבצעצוע המקורי אכן ישנו חזרזיר חמוד.

ועכשיו אותו הסיפור במילים אחרות.

בתרגום, המקצוע שמפרנס אותי ואת התחביבים שלי, ישנו ענף שנקרא לוקליזציה, או בעברית, גיור. כשמייבאים לארץ תוכנה, לדוגמה, צריך לגייר אותה. כלומר, לתרגם את כל הממשק שלה לעברית, להפוך אותו משמאל לימין, לשנות את לוח השנה כדי שיתחיל ביום ראשון ולא שני, ועוד התאמות מקומיות. דוגמה אחרת ללוקליזציה היא החוברות של איקאה. מעבר לתרגום החוברות לשפה המקומית, מתבצעת בה גם לוקליזציה של האנשים המצולמים, בהתאם למדינה. אז האנשים שמצולמים בארץ דומים יותר לישראלים, בסקנדינביה הם בלונדינים, ובמקומות אחרים הם שחורים, מלוכסנים, וכו'.

גם הצעצוע הזה שניצן קיבל עבר לוקליזציה, וחלקה מוצלח. הנהג של הטרקטור שר ב"אוניברסלית". הוא אמנם שר את "לדוד משה הייתה חווה", אבל כל ה"מילים" שלו הן "טרלללההה", ורק הפזמון ב"אנגלית" - "אי איי אי איי אווו" (בעברית זה היה צריך להיות "איה איה או"). החלק הפחות מוצלח הוא הגיור של החזיר. יש הגיון בשינוי החיה לקהל היהודי, אבל אין הגיון בבחירת ההיפופוטם, מה גם שהם שכחו (?) לגמרי להחליף את הקול שהוא משמיע, וכך נוצר הסיפור המצחיק הזה.

את התמונות לפוסט צילמתי כחלק מתרגילי הבית במסגרת סדנת צילום של דנה ישראלי.

יצאתי החוצה בשיא הרצינות, השתטחתי על הרצפה, קרצתי בעין אחת תוך כדי סיבוב העדשה בפוזה של צלמת מקצועית, ותראו מה קרה.

הילדה החמודה הזאת פשוט רצה אליי והתחילה לשחק בחיות. :-)

מי אמר ששיעורי בית זה לא כיף?