כשנסענו לסוף שבוע בירושלים, היה לי ברור שאני צריכה להיערך להכנת אלבום, אחרת לעולם לא יהיה אלבום (ע"ע: אלבום אמסטרדם, אלבום יפן, אלבום הריון, ועוד עשרות מיני אלבומים שתכננתי ומעולם לא יצאו אל הפועל).

אז מה זה בעצם "להיערך"? מבחינתי זה אומר לעשות את כל ההכנות מראש, שיאפשרו לי להשלים את האלבום תוך כדי החופשה, עם מינימום השלמות בבית, ומינימום עבודה בכלל, כי אין לי זמן לכלום, ובטח שאין לי יכולת לתכנן שום דבר מראש, וכמו שאפשר להבין מהסוגריים לעיל, גם כשהיה לי זמן אלבומים כנראה לא נכנסו לראש סדר העדיפויות.

אז החלטתי להכין מראש מיני אלבום קטנטן שיסע איתנו לירושלים, ולהתחמש ב- FUJI INSTAX שלי שמוציאה תמונות במקום, וכך לבנות את האלבום מיום ליום. וכך באמת היה. אז בבית, לילה לפני הנסיעה, שלפתי כמה דפים בצבעים שהתאימו לי לנסיעה, חופש, ולאווירה שרציתי שתהיה, חתכתי אותם לגדלים שונים מבלי לחשוב יותר מדי, ותפרתי באמצע כדי שתצא לי מין מחברת קטנה. הוספתי פנימה גם מעטפה, לכל מיני פיצ'יפקעס, תמונות עודפות, וכו'. הוספתי עוד קצת אלמנטים ששכבו לי על השולחן: קצוות של בדים, קליפסים קטנים, מדבקות. לקחתי איתי לדרך כמה חבילות של מדבקות רגילות ומתגרדות, כמה גלילים של מסקינג טייפ יפני, מספריים קטנים, עטים שאני אוהבת, מהדק סיכות, וזה הכל פחות או יותר.

כשהגענו למלון וגיליתי שיש לנו גינה עם דֶק, הבנתי שהפנטזיה של יצירת האלבום ממש תתקיים, ועוד בסטייל! וככה, כל יום צילמתי עם שתי מצלמות (ואופיר עם שלישית. כנראה שצילום זה התחביב האמיתי שלנו), ובערב של אותו יום ובבוקר למחרת, ישבתי לי עם קפה בדק והכנתי עמודים. זה היה חלק בלתי נפרד מהטיול, והתענגתי על כל רגע ממנו!

כתבתי מספיק, אני מיד מפנה מקום לתמונות. חשוב רק לציין שהאינסטקס המתוקה הזאת היא לא רק צעצוע יפה, אלא התמונות שבה יוצאות נורא מעניינות ובלתי צפויות. אין מקום לצפות לתמונות מושלמות, מציאותיות או מדויקות. הן יוצאות ממש כמו פולרואיד של פעם, וזה חלק מהקסם.

מצלמה, קפה, ותמונה לדוגמה:

כריכת האלבום מבחוץ - הכותרת, מאותיות תוצרת הארץ המקסימות, מודבקת על מסקינג טייפ רגיל לגמרי, שמודבק על שארית בד שהייתה מונחת לי על השולחן.

כריכה אחורית - הדף הוא מסדרה מקסימה של סספרס לס, הספרות השחורות בצד הן דבק בד של 7gypsies שמסתירים את התיפורים, והקישוט המקסים שכתוב עליו fun times נעשה על ידי הגר:

 תראו, הקישוט בולט :-)

ועכשיו קצת הצצות פנימה:

כאן אפשר לראות את הגדלים השונים של העמודים:

וזה מרכז האלבום, אפשר לראות את התפר באמצע:

פה זו דוגמה טובה לתמונה בלתי צפויה - החשיפה (אני מדברת במונחים מקצועיים שאין לי מושג בהם ;-)) גרמה לתמונה לצאת לבנה לגמרי ורק הבגד של ניצן והספר שלו, משמאל, בכתום/צהבהב, כמו הרקע של העמוד. מימין, הפס השקוף שאתם רואים הוא הלשונית של המעטפה שצירפתי, עליה הדבקתי קישוט בד, מין שארית של משהו שהיה לי על השולחן, והאותיות המתגרדות משתלבות פה בצורה מקסימה, תיכף אראה גם אותן:

אלה האותיות, שקניתי בארטא:

וכאן, בסוף האלבום, אפשר לראות את החלק השני של המעטפה (הבאתי מיפן), עם שאריות התמונות בפנים. משמאל, תמונה שאופיר צילם ללא ידיעתי ;-)

ועוד דוגמה מבפנים:

שמנמן, פשוט, חמוד, מלא זכרונות כייפיים:

וככה זה נראה תוך כדי עבודה. אני נהנית, וניצן קורא ספר :-)

אז גם ההיבט הזה של האלבום הוסיף המון לחופשה שלי. נהניתי כמו ילדה קטנה עם המדבקות והטושים שלי, בחיי!:-)

את התמונות הדבקתי עם מסקינג טייפ, הידקתי עם מהדק, וקצת עם אטבים, כלומר - אין כאן שום דבר מדוייק או מעוצב מדי. את הטקסטים כתבתי ביד חופשית, בלי שורות, חלק מהם עקומים. עבדתי הרבה עם טוש שחור דק, שרטטתי מסביב למדבקות ואותיות (זו ההנאה הכי גדולה!), ואפילו מסביב למסקינג טייפ. בקיצור, זה באמת היה "חופש". לא היה לי זמן ליותר מהדבקה פשוטה של מדבקות, קישקוש בטוש, ודפדוף והנאה בסוף כל יום.

ועכשיו יש לנו מזכרת. אם הייתי מחכה כדי שיהיה לי זמן להכין אלבום, זה לא היה קורה לעולם!

הכל התחיל בפוסט הזה של עפרה, שעשה לי חשק מטורף לטייל בירושלים. כשהגיע יום הנישואין שלנו, הייתה סיבה לחגיגה, ונסענו לארבעה ימים נפלאים בעיר הבירה.

אני לא כל כך מכירה את ירושלים. למעשה, אני לא מכירה אותה בכלל. הייתי בה פעמים ספורות בלבד, ובדרך כלל בשבת, כך שזו הייתה מבחינתי תגלית חדשה של עיר מדהימה. של המון צבעים, ריחות וטעמים, של שכונות קטנות ומקסימות, חלונות מיוחדים, בתי אבן ישנים, חנויות מיוחדות , אנשים מעניינים, מקומות קדושים, שווקים תוססים, גן חיות יפהפה, ומה עוד? איך אפשר בכלל לתאר במילים את התחושה שמתעוררת בפנים למשמע מנגינת חצוצרה, תופים ושירה, שנלווים לתהלוכת בר מצווה חגיגית במיוחד שצועדת לה בתוך גן ובו פסלי אריות ומזרקה, ככה סתם באמצע היום? את החוויות הקטנות האלה אי אפשר להעביר בתמונות (למרות שיש, כולל וידאו!) או במילים, יש דברים שמשאירים טעם מתוק מתוק וחוויה. משאירים אנחה גדולה כזאת, של הנאה. זה בערך מסכם את החופשה שלנו בירושלים.

ואחרי שהתפייטתי (אני תמיד מתנצלת על הפיוטים, כי אני מרגישה שאני לא מעבירה את הדברים היטב במילים), אני אתן לתמונות לסכם בשבילי:

את הצבעוניות הזאת של הרחוב והאוכלוסיה:

השווקים:

התושבים המעניינים:

בתים ציוריים:

פרצוף תכלת מתוק עם חלודה - אני כל כך אוהבת את התמונה הזאת!

מגן החיות יש כל כך הרבה תמונות, אבל בחרתי את זו, שצילם אופיר, כי היא מקסימה:

תצוגה בשוק:

ובפינה אחרת, תמונת ה"אחרי" של הרימונים:

ועוד צבע:

ונופים:

רציתי לצלם את כל החלונות, הדלתות, הכניסות, והבתים, אבל הסתפקתי בפחות:

והתמונות האלה ממזכרת משה, שכונה קטנה, ציורית ויפהפייה, ולמזלנו גם נטולת מדרגות (בניגוד לנחלאות ומשכנות שאננים), כך שיכולנו לטייל בה עם עגלה:

טיילנו ברחביה, נחלאות, מזכרת משה, שוק מחנה יהודה, ברובע היהודי, בשוק בעיר העתיקה, בגן החיות התנ"כי, ונשאר הרבה חשק לעוד, כבר אמרתי.
בפוסט הבא אני אעלה גרפיטי, ובבא אחריו תמונות של האלבום שהכנתי תוך כדי הטיול, ובינתיים, קצת קרדיטים למי שהנעימו לנו את הזמן:

מלון: דן בוטיק, שבו היה לנו חדר מקסים עם deck וגינה קטנה, במיקום מעולה ממש, עם נופים מדהימים ובמרחק הליכה לעיר העתיקה ולעוד המון מקומות מעניינים.

מסעדות שוות: אדום (אכלנו בה לפני שנתיים, ועכשיו חזרתי כדי לאכול את אותה מנת ניוקי עם כמהין וערמונים, והיה מעולה)
                  רסטו-בר (אליה הלכנו פעמיים, כי היה כל כך טעים)

ממליצות שוות: מור, עפרה

בעל מהמם

ותינוק מתוק:

ואפרופו התינוק, אני חייבת לספר לכם עם איזו כמות ציוד טיילנו כל יום בעגלה (ששרדה הכל!). אז היו לנו: מנשא בייבי ביורן להליכה כשנמאס בעגלה, מנשא דיאדה למקרה שהתינוק ירצה לישון, מגוון צעצועים, חיתול ענק שיכול לשמש גם כשמיכה וגם כמסתור הנקה, מה שלא אומר שלא היו לנו גם מסתור הנקה וגם שמיכה, כובע מצחייה ליום, וכובע צמר כי אחרת איך ידעו שאנחנו מחוץ לעיר, שני בגדי גוף קצרים להחלפה, ושניים ארוכים, כי בירושלים קר, תיק עם חיתולים ומגבונים, עוד 2-3 חיתולי בד כי ככה, מצלמת כיס שלי, מצלמת פולרואיד בשביל הכיף, מצלמה שווה, גדולה, כבדה ומתוחכמת לאופיר, בקבוק מים גדול, כי למרות שזו ירושלים בכלל לא היה קר, שני ספרי קריאה, אחד לאופיר ואחד לי, כי בפנטזיה שלי אנחנו פורסים שמיכה באמצע הפארק, התינוק ישן, וההורים קוראים. אה, כן, הייתה גם שמיכה נוספת (3 כולל החיתול הגדול), קווילט גדולה, נעימה ומהממת, בשביל הפנטזיה הזאת, שני מוצצים, כי למרות שהתינוק בכלל לא רוצה מוצץ, אמא שלו לחוצה שהוא יאבד את המוצץ, טישו, ואני חושבת שזהו, אבל בטוח היו עוד דברים! :-)

מזכרת משה, ירושלים

בקרוב - עוד מליון תמונות מסופשבוע ארוך בירושלים.

בינתיים - תודה רבה על הברכות מהפוסט הקודם!