(שכה יהיה לי טוב, השעה 1:30, ואני כותבת פוסט)

את הפוסט הקודם, שבו אני אומרת "אוי, אוי, אוי, כל כך קשה לי למצוא דברים שווי-צילום בכפר סבא", כתבתי ביום שלישי. למחרת, בזמן שהפוסט נח לו בטיוטות, מחכה לראות אור, יצאתי לעוד טיול עם ניצן בעגלה, וכך נולד לו עוד פוסט. כי אחרי שהכנסתי לפוסט הקודם את כל התמונות, והצפתי את כל המחשבות והשאלות על מה אני מצלמת, איפה, מתי ולמה, התמונות פשוט הופיעו מולי.

אז הנה עוד קצת תמונות כפר סבאיות, בליווי הסברים קלים. ואגב, באותו יום רביעי, דקות ספורות לפני הטיול האמור, נולד הפוסט הבא. גם הוא בענייני צילום. ואתם יודעים מה, זה לא ייגמר לעולם. יש לי רשימה אינסופית של פוסטים בראש. זו, אגב, עוד תוצאה של הליכות ארוכות. המון המון זמן פנוי למחשבה. אני מקווה שיש לכם כוח :)

בתור התחלה, קצת קירות:

מישהו מכפר סבא מזהה את הקיר הוורוד למעלה? אני לא אגלה לכם איפה הוא, רק אספר לכם שבתוך ההקשר שלו, הוא פשוט קיר מכוער.
וכאן למטה, מאוד אהבתי את הצבעים הטבעיים שייצרו מין קנווס מיוחד:

אבל תראו את התמונה המלאה. סתם עוד חומה:

והפרחים האלה?

מישהו נעץ אותם בספסל ליד הדואר, ואני חושבת שזו תערוכה מתחלפת עם אוצַר יצירתי, כי זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה פרחים נעוצים ככה על הספסל הזה :)

ופה, למעשה רציתי לצלם את קיר המתכת האפור שאתם רואים מימין, בגלל כל הנעצים והסיכות שעליו. התמונות של האפור הזה לבד לא יצאו מעניינות בעיניי, אבל דווקא את הזווית הזו, עם הצינור והפסים האדומים שמציצים מהחלון, מצאה חן בעיניי:

ופה עשיתי קרופ במחשב, וקיבלתי עוד תמונה שאני אוהבת:

הו שלום, ומה זה פתאום? צבע זה תמיד טוב. גם כשהצבעים לא מתאימים ;-)

אלה למעשה דגלים שהחליקו במורד העמוד שעליו היו תלויים:

ואז פנינו לאחד הרחובות הצדדיים (אותם, אגב, אני בכלל לא מכירה, כי יותר מעניין לצעוד על הרחוב הראשי), וגילינו בניין עם גדר חי מעניינת, שמבצבצות מתוכה כל מיני אבנים מעניינות. זה ברחוב תל חי, ואם אתם יודעים מי גר שם, או מה זו החומה הזו, אני אשמח לדעת, כי נראה לי שגר שם אומן :)

ותראו את הטקסטורה המדהימה של האבן הזו (שונית??? מה זה, בעצם?) מקרוב:

(גם אתם רואים בה פרצוף, או שאתם חושבים שאני מטורפת?)

ובזמן שניסיתי לצלם את התמונה הצבעונית הזו:

המצלמה החליטה לצלם עם פלש, וצילמה את התמונה שאני הכי אוהבת מאותו אחר צהריים שגרתי:

ולמקרה שרציתם לדעת מה יש לניצן להגיד על נוכחות המצלמה בחיינו:

תודה רבה על כל התגובות מאתמול! אני שמחה שהפרצופים משמחים אתכם, ואין לכם מושג כמה התגובות שלכם משמחות אותי! :-)

אז סיכמנו שבתל אביב בכלל יש המון השראה (=מה לצלם) ובנמל בפרט.

בכפר סבא, המצב קצת שונה. אני עדיין מרגישה שאני צריכה להתאמץ כדי להפיק תמונות. אני עדיין בשלב של היכרות עם העיר, היכרות שהתחילה מסלידה וריחוק, שעם הזמן הפכו לחיבה. כשרק הגעתי לכאן, סלדתי מאוד מכל חנויות ה"הכל בשקל" (לא בדולר! בשקל!) שמפוזרות בעיר, מהמאפיות התעשייתיות, מחנויות המצעים הדחוסות. היום אני אוהבת בדיוק את אלה. את הלחמניות הטריות, את החנויות הצבעוניות שאפשר למצוא בהן ה-כ-ל, את הבדים הצבעוניים. אפילו התרגלתי לעובדה שאנשים מסתכלים עליי בצורה מוזרה כשאני מצלמת, ויש מי שניגשים ושואלים "מה קרה?!" בדאגה.

התמונות בפוסט הזה צולמו על פני השנה וחצי שאנחנו גרים כאן. פרסמתי בעבר תמונות בודדות מכפר סבא, אבל עד עכשיו לא הרגשתי שיש לי מספיק תמונות לפוסט מעניין. ושנה וחצי זה המון זמן יחסית למספר התמונות הדל. אפשר להגיד על זה הרבה מאוד דברים. למשל, שפה אני לא משוטטת חופשיה כמו בתל אביב, פה אני תמיד עם עגלה ותינוק והראש שלי מלא ב"מתי הוא אכל פעם אחרונה?", "איפה נעצור היום?", "מה השעה?", "כמה זמן עוד נשאר עד שאבא בא?" אז אני באופן טבעי פחות פנויה לראות את הדברים סביבי. בנוסף, באמת יש פחות מה לצלם, וצריך להתאמץ יותר, ובגלל שהראש שלי מלא בשאלות הנ"ל אני פחות פנויה להתאמץ!

מה שכן, בגלל שקשה כל כך למצוא פה תמונות ואני מתאמצת יותר, אני גם מעריכה כל אחת ואחת מהתמונות ומסתכלת עליהן אחרת. אני גם חושבת שהמאמץ ניכר בתמונות. כלומר, אפשר ממש להרגיש בהן את החיפוש שלי, ולכן אני מרגישה שהן יותר "שלי".

קבלו אותן. :-)

זה בית מאוד קרוב לשלנו. אני עוברת שם כמעט כל יום, והנה, יום אחד הייתה שם תמונה:

התמונה הזו צולמה לפני תשעה חודשים בערך. אין לי מושג איך החזייה הגיעה לשם, אבל איזה יופי היא השתלבה עם הוורוד שעל מתקן איסוף הקרטון?

גם פה אין לי מושג איך הוורוד הגיע לצינורות האלה, אבל אני רוצה לחשוב שמעורבות בסיפור הזה שאריות צבע וראש יצירתי:

זה לוח מודעות מקולף, באחד המתנ"סים:

וזו התמונה שהולידה את כל הפוסט הזה, אפרופו השראה. פיסת עיתון קרועה, שרופה, ומקריות שיוצרת תמונה מרתקת, מעוררת מחשבה.
לא יכולתי להתאפק, אז גם אספתי אותה אליי. זו אמנות, לא? ;-)

דיסק ישן:

ותכשיט של הטבע, ככה פתאום באמצע העיר.

את התמונה הזו צילמתי במשך המון זמן, והשרף נמצא בתחתית העץ. דמיינו אותי, העגלה לידי, ואני רוכנת, מתכופפת, משנה זווית, ימינה, שמאלה, למטה, זווית אחרת, עוד אחת. עכשיו דמיינו את העוברים והשבים :-)

ולסיום, דווקא תמונה שאופיר צילם, בפארק בכפר סבא. יש כאן המון דרארות, וזה מאוד כיף, הטבע העירוני הזה. כאן אופיר תפס אחת בדיוק כשהיא עפה, ויש עוד אחת על הדשא :-)

ואחרי כל מה שכתבתי למעלה, מחר יחתום את שבוע הצילום הזה עוד פוסט מכפר סבא!

 שבת אחה"צ, פארק כפר סבא