מי היה מאמין. באמת, מי היה מאמין. לי עדיין קשה להאמין שיש לי מכונת תפירה ושאני תופרת. אבל ככה הדברים עובדים באינטרנט. בחיי שזה בזכות האינטרנט. ופרפרים. ופליקר. כבר שנה שאני אוספת הדרכות אונליין וקונה בדים (בהתחלה בקטן, ואחר כך במלוא המרץ!), ועכשיו. אני. תופרת. אני נהנית מאוד, והכל אפשרי, שוב, בזכות האינטרנט. כי אחרת לא היה לי מושג בכלל מה עושים ואיך מתחילים. אז נכון שקרן ונויה והפורום מצילים אותי כשאני לא מבינה דברים, אבל היי, אני. תופרת. אין לכם מושג כמה זה קשה לי להאמין :-)

כמובן שיש המון דברים שאני עושה עקום, או לא נכון, ויש עוד המון המון מה ללמוד. אבל זה כל הכיף!

תפרתי המון בחודש-חודשיים האחרונים מאז שקיבלתי את המכונה, ואני לא אלאה אתכם עכשיו בכל התמונות, אני פשוט אעלה אותן לפליקר. ובכל זאת, כמה מהדברים שאני הכי אוהבת:

ציפורים, לפי ההדרכה כאן:

מחברת קנווס. הכריכה החיצונית מפליס עם בדים ובפנים בדי קנווס לצביעה:

זו גולת הכותרת, ללא ספק. תיק שלקחתי בשבילו יום חופש, ונהניתי מכל רגע. זה היה פחד אימים, כי לא היה לי מושג אם זה יצליח או לא, והעבודה הייתה רבה, אבל אני מאוד מאוד אוהבת את התוצאה. מבחוץ:

וכשהופכים יש תיק נוסף!

ומבט על שני הצדדים שלו:

מחזיק מפתחות. העברתי את התמונה לבד בשיטה הזו:

וזה תיק חיתולים שסיימתי היום, לפי ההדרכה של אלין:

והנה מבט על החותמת החדשה שלי! מבית מקופלת, כמובן:

וכן, זה שהכנתי תיק חיתולים אומר שנולד לי אחיין! הוא התינוק הכי חמוד שיצא לי לראות, ואני אובייקטיבית לגמרי!

בקרוב: הרבה מאוד פריטי תינוקות, איך לא :-)

סופשבוע נעים!