יש כל מיני דברים קטנים כאלה שאני אוספת, ללא הסבר הגיוני. האחד הוא מעטפות. מעטפות שקופות, צבעוניות, גדולות, קטנות, מעטפות בכל מיני צורות וצבעים והדפסים, והשני הוא מסגרות. יש לי מסגרות עץ ומתכת ומסגרות צבועות, ומטופלות, וכל מיני מסגרות מעניינות שאני מוצאת וקונה. זה טוב ויפה, אם הייתי ממסגרת תמונות ותולה, אבל בינתיים, איכשהו, מצטבר אצלי אוסף רציני.

סוג אחד של מסגרות שאני לא יכולה לעמוד בפניו בכל פעם שאני באיקאה הוא מסגרות Ribba . הן מגיעות בכל מיני גדלים וצבעים, אבל מה שאני אוהבת הוא העומק שלהן, שמאפשר לשלב בתוכן דברים מעניינים. בזמן האחרון יצא לי להכין כמה מסגרות כאלה, במקום כרטיסי ברכה. מעין מיני-מתנה, שנלווית למתנה עצמה, ואפשר גם לתלות, בניגוד לכרטיס ברכה, שבדרך כלל (ובמקרה הטוב ;-) נכנס למגירה.

זו מסגרת שהכנתי ליעל יניב, כשאת הרעיון לקחתי מפה:

השתמשתי בפאנץ' (מנקב נייר) שיוצר צורת מעטפה (אני לא יודעת איפה אפשר להשיג את הפאנץ' הזה היום, אני חושבת שכבר לא מייצרים אותו):

והוספתי עליו תגיות, לבבות, איחולים שונים ומדבקות. ככה זה נראה לפני הכניסה למסגרת:

וככה הוא נראה על המדף בחדר העבודה שלי, ליד הדובונים שסרגה לי הילה:

לפני שבוע, הכנתי מסגרת ברכות דומה לאחותי (צולמה בלילה, באייפון, זה מה שקורה...):

תמיד יש לי מסגרות כאלה בבית, והן מצויינות לפרוייקטים קטנים וחמודים. הנה, לדוגמה, תמונה פשוטה וצבעונית שהכנתי לחדר של ניצן, שבה אפשר לראות גם את העומק של המסגרת:

ובנוסף, אספתי לכם עוד המון רעיונות למסגרות האלה, לחצו כאן כדי להגיע ללוח שלי בפינטרסט, שיתעדכן כל הזמן.
ואם גם אתם יצרתם תמונה מעניינת עם המסגרות האלה, השאירו לי קישור, ואוסיף ללוח.

לפני כמה שנים אמרתי למישהי שרק הכרתי, ש"מספיק לי רק לקחת נייר ולהדביק אותו". היא ניסתה לשכנע אותי שצריך לצאת מזה איזה אלבום, מסגרת, משהו מעוצב, ואני ניסיתי להסביר לה שלפעמים (האמת היא שתמיד...) יותר כיף פשוט לקחת נייר ולהדביק, בלי לדעת מה יצא מזה.

איזה כיף ואיזה שחרור יש בלקחת ערימה של מגזינים, קטלוגים, כל מיני תמונות שאני שומרת אצלי שנים במגירה, ולהדביק אותם סוף סוף!

אחר כך לצרף להם גם קצת מדבקות וקישוטים בטושים,

שכבות על גבי שכבות.

בסוף הכל מקבל משמעות :-)

אפילו התמונות עצמן מספרות לי סיפור, מזכירות לי כל מיני דברים קטנים. הציפורים האלה, למשל, הן ממגזין הולנדי שקניתי לפני כחמש שנים. בחרתי אותו בגלל התמונות היפות, למרות שהוא בהולנדית. חמש שנים אני שומרת אותן אצלי. המפה שמתחתן היא מ"המלון הסקוטי" בטבריה, זה חלק מהברושור שלהם, ששמרתי לפני שנתיים, בסוף השבוע האחרון שלי ושל אופיר כזוג נטול ילדים. הפרפר הוא מפרסומת של Cavalini, ממגזין אופנה כלשהו, שקניתי לפני שנים, במבצע של 1+1 ליום כיפור, ולמעלה, בתמונה האמצעית, הרקע של כל התמונה הזו היא פרסומת של הבראסרי, שנמצאת אצלי לפחות ארבע שנים, כי אהבתי את הפונטים שבה. בסוף יצא שכיסיתי את רובם, ורק המספרים משמאל ברורים. גם זה חלק מהתהליך, ויתורים, ויתורים... לטובת שכבות נוספות, רעיונות חדשים, טקסטורות ושילובים שמופיעים פתאום.

גם אתן שומרות כל מיני פיסות וניירות, בולים ומדבקות, תגיות בגדים וגזירי עיתונים? ומה אתן עושות איתם?