*סתם משו שרשמתי מתוך שיעמום ושפיכת לב*
אתה סתם עוד אחד. אבל לא בישבילי.
אתה אחד שמתחיל ומפסיק. לא הולך עד הסוף.
אני אוהבת אותך...עד ששמת לב לקיומי, עד שהתחלת לדבר.
פתאום אני כבר לא מעניינת?! פתחתי בפניך את הלב.
הצגתי את כל הקלפים על השולחן, ורק קלף אחד עוד לא הצגתי, את הקלף של האהבה.
אני אוהבת אבל לא בוטחת, לא בוטחת וגם חוששת.
חוששת שזאת סתם עוד פנטזיה שלי.
הפנטזיה שאתה אוהב ואם לא אז אפילו מחבב.
בעצם, איך הכל התחיל? אתה דיברת ראשון או אני?
בכל מקרה, את הקלף האישי לא אפתח לעולם, אלא אם כן תתחיל אתה.
אני יוודא שכל מה שאתה אומר נכון.
כי אולי זה סתם לקטע ואולי זה אמיתי; מה שבטוח אצלך אי אפשר לדעת.
אני לא רוצה שוב להיפגע, להרגיש כאילו כל העולם נגדי, לא רוצה את אותה הרגשה שהייתה בפעם הקודמת.
הרגשתי מלוכלכת. אם אתה אוהב אז תאהב עד הסוף, אם לא אז אל תשחק בריגשותי.
אני אדם, אדם רגיל עם רגשות בדיוק כמו של כולם, חוץ ממך לך אין לב אם תשחק איתי ככה.
אני רק רוצה שתעתוף אותי חזק בזרועותיך, שאני לא אפול מזריקתך על האדמה כמו עוד קרש שזרקו אותו.
הרגשות, הם חזקות ממני.
רק תאהב... זוהי בקשתי.
*פתתי הא?! תגיבו*