וואו ,
כמה זמן לא נכנסתי לפה
הזנחתי את הבלוג כ"כ , אבל עכשיו אני חוזרת , להמשיך את הסיפור ולסיים אותו כמו שצריך .
בפרקים הקודמים -
ירדתי למטה , ראיתי גוף של מישהו על המדרגות , הוא דימם .
הייתי ממש בלחץ , שנייה לפני שבאתי לראות מי זה ראיתי אדם עומד מולי , הוא מוכר לי מאיפה שהוא , היו לו הרבה צלקות והוא היה בבגדים שחורים .
" אל תדאגי , היא תתעורר בקרוב . " הוא אמר , הוא ממש הלחיץ אותי !
" מי אתה ? "
" אני אבא שלך . "
" אתה .. אבא שלי ? "
" כן " הוא ענה בקול חלש אך חזק וברור
" לא יכול להיות . אתה לא אבא שלי . אבא שלי ..
אבא שלי מת ! "
" יש דברים חמודה , שאינך יודעת . אך זה הזמן שתביני הכל ותדעי הכל ".
" אז תסביר לי מה שאני לא יודעת . "
" אביך לא נהרג במלחמה , אביך לא נהרג בכלל .
זאת אומרת , אני לא נהרגתי במלחמה . "
" את מבינה דניאלי .. "
אל תקרא לי דניאלי , אני לא יודעת מי אתה ואני לא מכירה אותך !! ואיך לא מתת ? כל החיים שלי אני מודעת לזה שנהרגת במלחמת לבנון , יש לך מצבה ! "
" איך את יודעת שיש לי מצבה ? הרי מעולם לא הלכת לקבר שלי , אמך לא הרשתה לך נכון ? "
" נכון , איך אתה יודע בכלל ? "
" דניאל , אני אביך . אני עזבתי אותך ואת אמך כשהיית קטנה ובדיוק באותו זמן התרחשה המלחמה . אמך לא רצתה שתחיי עם המחשבה שאביך לא רצה אותך אז היא המציאה שהוא נפטר כדי להקל עלייך . "
" לא , לא !!! אתה משקר !! "
" דניאלי , מעולם לא שיקרתי לך ולעולם לא אשקר לך . "
" תלך מפה , אני לא רוצה לראות אותך , תלך מפה !!!! "
הוא התסכל עליי , נאנח , השפיל מבטו ויצא מהדלת .
מהר רצתי ונעלתי אותה .
' לא , זה לא יכול להיות . אבי מת , אבי לא חי יותר . אבי אהב אותי יותר מכל דבר בעולם לא יכול להיות שהוא עזב אותי ! או ש ... כן יכול להיות ? '
כןכן , פרק מאוד מאוד קצר
אבל בכל זאת , לא עידכנתי המון זמן ואני צריכה זמן לחזור לעצמי
הפרק הבא יהיה יותר ארוך - מבטיחה(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: