רומן רצחני.

הסיפור הזה יעסוק בהתאהבות קצת (הרבה) שונה מהשאר

פרק יופיע פעם בשבוע...

בעיקרון מדובר על שני אנשים מנוגדים לגמרי, שמתאהבים.

נשמע מוזר?

לא.

כשתקראו תבינו.

רקע :

גבריאלה (גבי), נערה בת 19, נשארה שנה בגן, לכן עדין בבית הספר.

בת למשפחה עשירה, מאוד.

יש לה אח אחד-אליעד , בגיל 21, משתחרר מהצבא עוד חודש.

אמא שלה עובדת משעות הבוקר עד הצהריים.

ואבא שלה "איש עסקים", זה מה שהוא מספר ככיסוי, האמת, הוא חלק מהמאפיה, הוא בעל קשרים חזקים מאוד בכל רחבי הארץ.

העיר בה גבי מתגוררת : אשדוד.

פרק ראשון :

"ליסה!" רצתי אליה בחיבוק גדול

"גבי!" היא חיבקה אותי חזרה

"אני לא מאמינה שזה כל כך קרוב אלינו!" אמרתי מאושרת

"גם אני לא!" היא אמרה

"החופש הגדול האחרון שלנו!" אמרתי

"שלי, את לא מתגייסת" היא אמרה בעצב

"אם זה היה תלוי בי הייתי מתגייסת, אני כל כך רוצה להרגיש סוף סוף כאילו אני תורמת למדינה, אבל את מכירה את אבא שלי, הוא בחיים לא היה מסכים לי" אמרתי

"היינו יכולות להיות באותו חיל, באותו גדוד!למה הוא כל כך דואג?" היא שאלה

"ליסה, כשיש טיולים מבית הספר הוא בקושי נותן לי לצאת, אז לצבא בכלל לא, הוא חושב שאני מפונקת ושאני לא יצליח להתמודד עם זה"

"הוא צודק" ליסה אמרה

"מה זה?!"

היא החלה לרוץ ואני אחריה, עד שהגענו לבית הספר

יום הלימודים החל, לא שהיו לימודים, כי אנחנו כבר שבוע שלם בשיעורים חופשיים, למורים נמאס ללמד, לנו נמאס ללמוד, אז לא עושים כלום.

"בא לי טוסט" ליסה הצהירה ובזאת גם אמרה לי לבוא איתה לקיוסק

"אולי כבר נלך הביתה?" שאלתי

"רק השעה השנייה" היא אמרה

"אבל לא לומדים!אולי נלך לים?או לבריכה העירונית?!" שאלתי

"לבריכה נשמע טוב"

כעבור שעתיים כבר ישבנו על כיסאות ברחבת הדשא ליד הבריכה

"טוב נהיה לי כבר חם" ליסה אמרה

"גם לי נהיה קצת חם" אמרתי

"אז בואי נלך לשחות קצת" היא משכה אותי

הלכתי אחריה וקפצנו שתינו לבריכה

אחרי שעתיים שלמות החלטנו לצאת, בכל זאת צריך לאכול משהו. לא?

היא יצאה מהברכה ואני התעכבתי בפירוק הקוקו הצמוד שעשיתי, כי ככה המציל דרש ממני.

היא התקדמה ועכשיו לאחר שהשיער שלי פזור הרגשתי שאפשר לחזור לכיסאות

לקחתי את הגומייה ושמתי ביד, הסתכלתי על השעון, כבר 2

"אך" התנגשתי במישהו

"אוץ'" הוא גם אמר

הרמתי אליו את המבט והרגשתי כאילו הנשימה שלי נעצרה

הוא הבן אדם הכי יפה שראיתי, חוץ מאחי, שכמובן אסור לי בכלל לחשוב עליו ככה.

הסתכלנו אחד על השנייה

היו לו עיניים כחולות, שיער בצבע חום בלונד, מבנה גוף שרירי, ותווי פנים חדות.

"מצטער" הוא אמר

"זו אשמתי" אמרתי

"אחי בוא כבר!" ידיד שלו משך אותו משם

"איפה נעלמת?" ליסה הופיעה מולי

"מה?" ניסיתי לנצור בזיכרון את הבן אדם הזה, למקרה שאני יראה אותו שוב.

חשבתי עליו למשך על הזמן ששהינו בבריכה, לא ראיתי אותו אחרי הפעם שהתנגשנו, וכל כך הצטערתי שלא דיברתי, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, הוא היה כל כך יפה.

בערב חזרתי הביתה, נכנסתי להתקלח וכשיצאתי ארוחת הערב הייתה מוכנה

"אמא מתי אליעד משתחרר?" שאלתי

"עוד חודש"

"את זה גם אמרת לי אתמול, באיזה תאריך??" שאלתי

"ב26 ליולי" היא אמרה

"זה עוד יותר מחודש!" אמרתי

"איזה התחכמויות יש לך, זה חודש ו9 ימים!מה זה משנה?"

"כי אני רוצה שנכין לו מסיבה"

"עשינו לו מסיבה לגיוס" היא אמרה

"אמא!בדיוק!צריך לסגור מעגל!" אמרתי

"טוב" היא אמרה ובזה הסתיימה השיחה

נרדמתי במהירות ולמחרת הגענו לבית הספר רק ב10

היה טקס ואז כולם הלכו לכיתות לשיחה עם המחנכת

אני וליסה ספרנו את השניות לצלצול

"10" אמרתי

"9" ליסה אמרה

"8" אמרתי

"7" רון מהכיתה הצטרף

"6" שירה מהכיתה הצטרפה

"5!" כל הכיתה אמרה

"4!...3!...2!..1..!"

הצלצול נשמע ברקע

"חופש!!!!!!!!!!!!!!!"

כל הדפים נזרקו וכל בית הספר היה במסדרונות

"סוף, סוף!" אני וליסה יצאנו במהירות האפשרית לפני שכולם נדחקו בדלתות

מרצדס שחורה עמדה מול בית הספר, ידעתי שאבא שלי ישלח מישהו לאסוף אותי

"רוצה טרמפ?" שאלתי את ליסה

"בכיף" היא אמרה והלכנו לכיוון המרצדס

להפתעתי זה היה אבא שלי במכונית, הוא אף פעם לא בא לאסוף אותי.

"אבא?!" הוא יצא מהמכונית ורצתי אליו בחיבוק גדול

אני יודעת שאבא שלי לא מהאנשים ההגונים של העולם, אבל הוא כל כך טוב אלי, אני אוהבת אותו כל כך.

"גבריאלה!סיימת לימודים אה?!" הוא שיחרר את החיבוק

"כן אבא" אמרתי בחיוך

"ליסה, מה שלומך?" הוא שאל את ליסה

"טוב, תודה" היא אמרה

"את רואה את המכונית ששם?" הוא הצבע לכיוון מכונית Audi TT

"כן, המכונית שהתעקשת לא לקנות לי כי היא קטנה מדי!" אמרתי עצבנית

"היא שלך" הוא הניח בידי את המפתחות

"מה"

הייתי המומה

"לכבוד סיום הלימודים, והיומולדת" 

כן, היום זה יום ההולדת שלי

"ואו, אבא!" קפצתי עליו בחיבוק "תודה!!"

"מזל טוב" הוא אמר "עכשיו לכי כבר לסיבוב!"

"ליסה בואי!"

פתחתי את המכונית, ונכנסתי לתא הנהג

"ואי" ליסה הייתה המומה ונכנסה אחרי "את כל כך מזליסטית" היא אמרה

"אני כל כך מאושרת!אין על אבא שלי!" התנעתי את המכונית.

*

"זה היה מטורף!" ליסה יצאה מהמכונית המומה

"טוב זה לא שהיינו במירוץ מכונית, כולה סיבוב" אמרתי

"אני מאוהבת במכונית שלך!" היא אמרה

"רוצה לנסות?" רשרשתי במפתחות מול העיניים שלה

"כן!" היא חטפה את המפתחות מהיד שלי

*

"זה בכלל היה מדהים!!" היא הייתה מאושרת

"אני כבר רואה את הנסיעות שלנו לאילת עם המכונית הזו" אמרתי

"אני רואה אותנו מפליגות ליוון!" היא אמרה

"ואיך את מצפה לעשות את זה עם המכונית?" שאלתי

"מי אמר מכונית?" היא אמרה

"אמ..את?" שאלתי

"לא" אמרתי

"אז איך את רוצה שנגיע ליוון?" אמרתי

"איך עשינו סיבוב בעיר?" היא שאלה

"אז אני אומרת לך שוב! אי אפשר להגיע ליוון עם מכונית!" אמרתי

"מי אמר מכונית?!?!" היא אמרה

"אז איך?" שאלתי

"שאבא שלך יקנה לך סירה"

היא אמרה וצחקנו

"רעיון טוב" אמרתי

"טוב, יאלה, ההורים שלי כבר ידאגו"

הסעתי אותה הביתה

"ביי, נתראה מחר?" שאלתי

"ברור, ניסע לקניון והפעם, לא ניסע באוטובוסים!"

*

עבר שבוע, כבר חקרנו את הקניונים כמעט בכל הערים בארץ.

ישבתי על המחשב וניסיתי להוריד תוכנה חדשה כששמעתי שמצלצלים בדלת

"אמא או אבא תענו!" אמרתי

"אבא מתקלח ואני מבשלת!תפתחי את!" אמא שלי אמרה

בלית ברירה ירדתי לקומה הראשונה של הבית ופתחתי את הדלת...