בהמלצת חברה, בישראל שמה :שחר!
אז....אני יעדכן פעמיים בשבוע, בראשון וברביעי, אז...
תהנו :)
פרק 2
פתחתי את הדלת
ראיתי אותו, הבן אדם הכי יפה שראיתי בחיים, חוץ מאח שלי כמובן, זה שהתנגש בי בבריכה, זה שעוד פעם עצר את הנשימה שלי
רק שהוא לובש מדיי שוטרים
"אבא נמצא?"
אותו ידיד שלו שוב הרס את הרגע.
"מה?" חזרתי למציאות
"אבא נמצא?" הוא חזר על השאלה
"הוא מתקלח" אמרתי
"אנחנו צריכים לדבר איתו" הידיד שלו אמר
התפלאתי למה הוא עד עכשיו לא דיבר
"אתם רוצים לחכות בסלון?" שאלתי
"כן"
הובלתי אותם לסלון
"מי זה?" אמא שלי יצאה לסלון
"שוטרים" אמרתי
הם קמו ולחצו לאמא שלי את היד
"אני שלומי, וזה סטיב"
אז לבן אדם היפה הזה שיושב בספה שמולי קוראים סטיב
ולידיד המעצבן שלו שלומי.
"אתם מחכים לבעלי?" אמא שלי שאלה
"כן" שלומי אמר
"אתם רוצים משהו לשתות משהו קר?" אמא שלי שאלה אותם
"נשמח" שלומי אמר
"גבריאלה, לכי תביאי קנקן מים קרים וכוסות" אמא שלי אמרה לי
הלכתי למטבח בשתיקה, מילאתי את קנקן במים מהמקרר, ואיך היא מצפה שאני אסחב אותו ואת כוסות יחד??
"צריכה עזרה?" סטיב היה מאחורי
"מה?" שוב פעם, בחזרה למציאות
"את צריכה עזרה גבריאלה?" הוא הוסיף את שמי
"תודה, סטיב" אמרתי
"אז..את עובדת כאן?" הוא שאל
"סליחה?" צחקתי
"את עובדת אצל האנשים האלה?" הוא שאל במעט זלזול, וידעתי ממה הוא נובע
"תסלח לי, אבל 'האנשים האלה' הם ההורים שלי, אני אסתדר לבד" אמרתי ולקחתי את הקנקן ואת הכוסות לסלון ועליתי לחדר שלי
אז מה אם אבא שלי הוא איש מפופק, זה אומר שכל פשע שקורה צריך להאשים אותו??זה אומר שצריך להזמין אלינו כל פעם משטרה??
שמעתי צעקות אז ירדתי למטה, ראיתי את שלומי סוגר את האזיקים מסביב לידיים של אבא שלי
"מה זה?!" צעקתי
"אתה עצור, יש לך זכות לשמור את שתיקה כל מה שתגיד יכול לשמש כנגדך בבית המשפט" שמעתי את שלומי אומר רצתי לכיוון אבא שלי
סטיב תפס אותי
"תעזוב אותי!" צעקתי
"את לא יכולה לשחרר אותו" הוא אמר והסתכל לי לתוך העיניים
התיישבתי על המדרגות וראיתי אותם גוררים את אבא שלי מחוץ לבית, לפני שהם יצאו אבא שלי הספיק לצעוק
"גבי אני יחזור אליכם!אל תדאגי!"
לא הצלחתי להירדם בלילה, ליסה באה אליי אבל זה לא עזר, לא ידעתי למה הם לקחו אותו, לאיפה...
"בואי נצא קצת מהבית" ליסה אמרה בסביבות השעה 10 בבוקר, אחרי שלא ישנו כל הלילה
"לא באלי" אמרתי מוטרדת
"נו קדימה, נלך לאיזה מקום נקנה קפה ונסתובב, תצאי קצת, תנשמי אוויר"
"טוב" אמרתי
יצאתי בלית ברירה, היא נהגה כמובן
נכנסנו לחנות קפה ליד תחנת דלק
"אני פשוט לא מבינה למה הם תמיד חייבים לעשות את זה" אמרתי
"זו לא הפעם הראשונה שככה לוקחים את אבא שלך, ומחזירים אותו למחרת כי הוא לא עשה כלום, פשוט תירגעי קצת, כשאנחנו נחזור הוא בטח יהיה כבר בבית" היא אמרה
אחרי שקנינו קפה התיישבנו באחד השולחנות ודיברנו על הזלזול של המשטרה
סיפרתי לה שאחד השוטרים היה זה שפגשתי בבריכה, והשני היה הידיד הרע שלו
"אני מבינה שהוא סיים את הקריירה אצלך" ליסה אמרה
"ליסה, אם חשבתי לרגע בבריכה שאולי יהיה משהו בינו לבינו, זה נגמר, אני שונאת אנשים כמוהו"
"מדברים על החמור" היא אמרה
"מה?"
"יש לו עיניים כחולות ממש ממש בהירות, שיער חום ממש ממש בהיר ומבנה גוף פצצה?"
"כן"
הסתובבתי אחורה, הוא והידיד שלו בדיוק נכנסו בדלת החנות
"הוא ייראה מזה" אמרתי וקמתי לכיוונו
"איך העזת?!" צעקתי, הוא הסתובב לכיווני וראיתי שהוא רוצה לומר משהו
"חתיכת זבל!!" העפתי לו סטירה חזקה-מאוד.
"אוקי זה הזמן שנלך!" ליסה משכה אותי משם
יד אחת שלי נגררה אחרי ליסה והיד השנייה רצתה להמשיך להכות את אותו השוטר, סטיב
יצאנו מהחנות , הוא רץ אחרי
"גבריאלה!" סטיב החזיק ביד שלי
"תעזוב אותי!" שחררתי את ידי מאחיזתו
"מה זה היה?!" הוא כמעט צעק
"מה שהגיע לך!" אמרתי לו
"על מה?! על זה שאני תורם למדינה וזורק לכלא חלאות כמו אבא שלך?!"
העפתי לו עוד סטירה
"שלא תעז בחיים לך להתקרב אליי ולמשפחה שלי, ואתה תראה שאתה טועה, כמו כולם!"
נכנסתי למכונית ונסענו משם
אבא שלי לא חזר הביתה באותו היום, ואני שוב לא הצלחתי להירדם
למחרת הייתי שפוכה מעייפות, אבל הייתי כל כך מוטרדת
אחי התקשר אליי
"דיברתי עם אמא, את בסדר?"
"אליעד, תחזור הביתה" נשברתי ובכיתי לו בטלפון
תמיד סיפרתי לו הכל, הוא היה החבר הכי טוב שלי מאז ומתמיד
"אני יחזור מחר, אני מבטיח"
"אני לא יודעת מה לעשות עוד, נמאס לי כל פעם ששוטרים אחרים באים ולוקחים את אבא"
"לאבא אין תיק אישי חלק גבי, בגלל זה הם חשדנים כל כך לגביו, אבל אל תדאגי, יהיה בסדר, אני מבטיח לך"
צלצלו שוב בדלת
"אליעד נדבר אחר כך זה אולי אבא" אמרתי וניתקתי
ירדתי במהירות לפתוח את הדלת
זה היה אבא שלי, חיבקתי אותו חזק ובכיתי, שלומי וסטיב עמדו מאחוריו
"אבא, אתה בסדר??"
"כן, גבי שלי, אני בסדר גמור, איפה אמא?" הוא שאל ונכנס
ראיתי את שני השוטרים, שלומי וסטיב עומדים במקומם
"אנחנו מצטערים על עוגמת הנפש שנגרמה לכם" סטיב אמר
"אתה יודע לאן אתה יכול לדחוף את ההתנצלות שלך"
טרקתי את הדלת
אליעד התקשר אחרי כמה דקות
"זה היה אבא" אמרתי
"הוא בבית?!" אליעד שאל
"כן" אמרתי
"נרגעת אחותי?" הוא שאל
"כן, אליעד אני מתגעגעת אליך" אמרתי
"אני עוד חודש...סליחה, פחות מחודש משתחרר!" הוא אמר
"אני יודעת, עוד 26 ימים" אמרתי
"את סופרת את הימים??" הוא צחק
"כן!" אמרתי
"איך אני מתגעגע אליך!" הוא אמר
"לפחות אני יראה אותך מחר?" שאלתי
"ברור!" הוא אמר
"טוב, נדבר"
הלילה, הצלחתי להירדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
