לא יודעת, נתקלתי בו לפני כמה ימים ואהבתי מחדש.

אני לא מצליחה להתמיד בכלום. לא בכתיבה, לא בציור או פיסול, לא בצבא. ביום שני אני מתיחלה מחדש בתפקיד אחר. רוצה הייתי לחשוב שהפעם הכל יהיה שונה, אך למה להשלות? הדבר המשותף בין כל אותם דברים שאני לא מבצעת הוא אני. אני היא הלא מתמידה. כן כן, לשנות, להשתנות, לעבוד על עצמי. יופי יופי. תכלס? לחודשיים וחצי הקרובים אני עושה יומיות ואז ממשיכה אל חיי שלי.

פגשתי את ג' במסיבה. אחרי 4 כוסות יין וקצת ירוק היה לי מספיק אומץ להתחיל איתו. אמנם החלפנו טלפונים אבל עם כל הגמגומים שלו הייתי בטוחה שזה סתם בשביל הספורט. מכאן גם גודל ההפתעה כשהוא אכן התקשר יומיים אחר כך. גם היום דיברנו וכל שיחה ארוכה וזורמת ואני שונאת את זה. אני שונאת דיבורי סרק שלא מתורגמים למעשים. אני שונאת את הפחד שמ' הותיר אחריו- שכל בחור יהיה מפחיד ופסיכי כמוהו.

ובנימה אופטימית זו?

דרור הולידיי