את רועי הכרתי דרך רוני, כשליוויתי אותו לפני בערך חודש לעשות קעקוע ומאז שמרנו על קשר. כן, זה היה שקוף שרועי מתחיל איתי, אפילו רוני ציין את זה אחרי שיצאנו מהסטודיו שלו.

כשהגיע יומי הגדול רועי אסף אותי מהבית ונסענו ביחד לסטודיו שלו. היה לי כיף לדבר איתו. כשהוא לא מתרגש יש לו קול של שדרן מפוספס (כשהוא מתרגש הקול שלו נהיה גבוה, וזה מפתיע שקול כזה דק יכול לצאת מבחור כל כך מגודל).

יומיים לאחר מכן כשכבר הייתי רווקה נסעתי לבקר אותו בביתו. אני לא ילדה קטנה, ידעתי בדיוק מה יקרה ובכל זאת כל אותו הערב (ובשני הערבים שעוד יצא לנו להיפגש בהם מאז) התחמקתי מנקודת האל חזור. המגע שלו נעים, וזהו. לא לקח הרבה זמן לגלות שהוא אדם עקשן, למרות שזה כנראה בא עם הגיל. הניחוש שלי היה שהוא גדול ממני בקרוב לעשרים שנה אבל לא רציתי לשאול. לא רציתי להזדעזע. מה גם שהוא מנשק נורא.

במקרים שכאלה לא יוצא חיובי משני מינוסים. גם היה לי ריבאונד גרוע שלא באמת עשה את העבודה וגם איבדתי את המקעקע שלי. באסה.

הנורא מכל הוא שכל הזמן עם רועי חשבתי על כמה אני רוצה להיות באותם הרגעים עם רוני. להרגיש שוב את הנשיקות הרכות שלו ולנהל שיחה אינטלגנטית שבה גם אני מצליחה לדבר, ולא מושתקת כל הזמן. הוא עדיין חסר לי ואני עדיין חושבת עליו, אבל פחות. למזלי אין לנו הרבה חברים משותפים ואם אני אראה אותו אי פעם שוב זה יהיה אולי עוד שנה אם בכלל. במקרה הזה אני מאוד בונה על רחוק מהעין רחוק מהלב.

ניתן להבין מהשורות הקודמות שאני מחפשת מקעקע חדש. הצעות יתקבלו בברכה.

אין טעם לתהות לאן נעלם מספר אחד, הוא מעולם לא היה קיים.

עכשיו כשרוני הלך כבר אין לי בשביל מי להעמיד פנים. החברים וההורים כבר די מכירים את כל הטריקים הקטנים שלי. יודעים לזהות את הנפילות. רק מולו היה שווה להציג חזות סבירה (אך עדיין מלאה בסדקים). אני חייבת לומר שהוא עזב בזמן, בדיוק כשאני מתפרקת.

"אני לא אחסר לך?"

"כן", בקול שקט ומשפיל מבט

"אבל לא כמו שהבדידות תחסר לך"

"נכון"

אני מרגישה מגוחכת כי יצאנו חודשיים ומתוך זה בשבועות האחרונים בקושי ראיתי או הרגשתי אותו, ועדיין הוא חסר. מביך להודות שאני מתגעגעת. מצחיק, אני לא מסוגלת לכעוס עליך אז יפעת עושה את זה בשבילי. אתה הבחור היחיד שאני יכולה לומר עליו שהיה בדיוק הטעם שלי+חכם+לא נגמרים נושאי שיחה+אפשר לשלב בין שיחה עמוקה לבין סתם מגע. כנראה שבגלל זה האבידה מרגישה גדולה.

רציתי לשלוח לו ציטוט כי הוא בוודאי יהנה מאוד לקרוא את הנרי דוד ת'ורו, אך עקב נסיבות הפרידה זה בטח יראה סתם קטנוני. לא מאמינים? תשפטו בעצמכם:

"I love to be alone. I never found the companion that was so companionable as solitude."

הייתי רוצה לומר לך, ואולי מזל שלא אמרתי; *אני מכירה את הבלוג שלך עוד מיימי התיכון, ואפילו שהפסקת לכתוב בו כבר לפני שנתיים כמעט אני עוד חוזרת אליו לפעמים וקוראת בארכיון. שם התאהבתי בך לראשונה. משם רציתי אותך כל כך הרבה זמן, עד שלא האמנתי שזה באמת קורה כאשר זה באמת קרה. **אתה סתם מתחבא מאחורי המון דיו וחזות "לא אכפת לי, אין בי רגש", בגלל שיש בך כל כך הרבה רגש ואתה מפחד להיפגע. אם רק היית רואה מהצד עד כמה זה שקוף..***האמא הלא מתפקדת שלך היא ערפד מוצץ רגשות. היא יונקת את לשד עצמותיך עד שלא נותר בך לאחרים, וכשהיא חלק כל כך דומיננטי בתמונת חייך- אני נותרתי בתפקיד הפילגש. ****לפי דעתי פשוט פחדת אז זרקת הכל. נבהלת מזה שכן היה לך רגש ולא רצית שהוא יגדל, כי כבר נפגעת בעבר. ******אני כועסת כי אם רק היית מתגבר על עצמך ולו במועט זה יכול היה להיות מדהים. יכולה הייתי להיות עדינה וסבלנית איתך. יכולנו להיות גדולים מהחיים ועם זאת בריאים ומאוזנים ביחד. יכולנו להיות אחד לשני נווה מדבר. *******אני כועסת כי רצית להיפרד ממני באמצע הרחוב. כי אחרי כל החזות הבוגרת הזאת שאתה משדר ניסית לסיים את זה כמו ילד. אני כועסת כי כמו תמיד נכנסתי בעקבותיך לנישה של המקלה על המצב. זאת שצריכה לעודד ולדאוג שטוב לך. רק שיהיה טוב לך- ואם אני רוצה שיהיה לך טוב אני לא יכולה לכעוס כי אז תכאב.

אני די בטוחה שאתה לא חושב עלי, לא מתחרט וכבר המשכת הלאה. ההימור שלי הוא שתוך חודש-חודשיים כבר תהיה לך מישהי חדשה, וגם אותה תחליף מהר. כולי קנאה ירוקה ובוערת במי שתקבל אותך בשל ובוגר לאינטמיות זוגית. אמן שהיא תהיה שמנה ותאכל ממך הרבה לוקשים בדרך. אמן וגם היא תאכיל אותך הרבה לוקשים בחזרה. אמן ותחנקו ביחד מהסתיידות עורקים בגיל ארבעים וחמש. אמן שתשמין ותקריח ותראה בדיוק כמו אבא שלך. שיהיה לך טוב מטובל בהרבה רע. שליבך יחמיץ כפי ששלי נחמץ בגללך.

בחלומות בלילה אתה אומר לי שאתה אוהב.