לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

story of my life .



Avatarכינוי:  אני זאת אני , ואפחד לא ישנה אותי .

בת: 26

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2010


 

I Hate My Parents !

נכתב על ידי אני זאת אני , ואפחד לא ישנה אותי . , 19/4/2010 23:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני יושבת מול המסך וחושבת איך להתחיל .

כ"כ הרבה דברים עוברים עליי בזמן ובתקופה האחרונה . אנשים רואים ומתעלמים .

אכפת , או לא אכפת . אף אחד לא מראה את מה שהוא באמת מרגיש .

וכן , לא טוב לי . מי אמר שתמיד טוב ? בכל טוב - יש רע , אבל גם בכל רע - יש טוב . זה המוטו שלי . בנתיים .

ולא , אני לא רוצה שאנשים ירחמו עליי , ובסדר , שגם לא יתכוונו לזה אבל שלפחות ישאלו אם הכל בסדר , אם אני צריכה עזרה במשהו . כלום .

משוגעת . משוגעת . משוגעת . משוגעת . משוגעת . משוגעת . אבל אני לא מטומטמת . אני רואה ושומעת את כמעט רוב הדברים שאנשים

אומרים עליי מאחורי הגב שלי . אבל אני לא אשתנה , בשביל אף אחד . אם לא נאה לכם איך שאני מתנהגת , מתבטאת אתם מוזמנים לא להיות

חברים שלי . אני כמובן אתבאס ואתאכזב , אבל בחירה שלכם .

מה קרה לשובל השמחה ? החייכנית ? השקטה ? הנעימה ? העדינה ? הפכתי למפלצת ! אני שונאת את עצמי , כ"כ שונאת את עצמי !

אני לא מדברת על חיצוניות , אני מדברת על החרא אישיות ופנימיות שלי . אין פלא שאנשים הולכים , מתרחקים . מה לעשות ? אני מנסה להשתנות ,

כנראה שלא הולך לי כל-כך טוב . אבל , כמו המוטו שלי , בכל דבר רע - יש דבר טוב .

יש לי חברים מדהימים , שמבינים אותי , אוהבים אותי כמו שאני . ואני אוהבת אותם , ואני מעריכה אותם .

אז , בנימה חגיגית זו - אני שמחה להודיע כי מהיום - אני אתשנה . בדרך שלי , ובקצב שלי . ואני אעיף את המפלצת שבתוכי . אבל אני צריכה עזרה .

 

וכמו שבטח כולם יודעים - החברה המדהימה שלי - מעיין , הופיעה בטלוויזיה !

מעייני , אני תמיד פה כדי לתמוך , וביום שבו את תפתחי חנות אני אהיה הגזברית שלך ! סבבה ? D:

מתה עלייך , ואת תותחית עללללללללל

גאה בך ! ♥

נכתב על ידי אני זאת אני , ואפחד לא ישנה אותי . , 18/4/2010 15:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סליחות , משוגעת , נמאס .


נמאס לי לרצות את כולם . לנסות לעשות את כולם מאושרים . נכון , זה חלק ממני . אבל חאלס . אנשים כל הזמן לוקחים ולוקחים ולוקחים בלי הפסקה . ונותנים משהו ? כלום .

נכון , אז צריך לתת דברים מהלב , מרצון . אבל שאנשים מתחילים להפוך את זה להרגל . גם לי מותר להגיד - עד כאן !

אנשים מתייחסים אליי כאילו אני חייבת להם משהו . וזה ממש לא ככה . נכון , גם אני לא צדיקה כזאת שאני יכולה לדבר על אחרים אבל עליי לא . אבל ראבק אנשים ! אתם מגזימים בתגובות , בהתנהגות . לא זכור לי שאני מתנהגת ככה .

שאני פוגעת , אני יודעת ואני מרגישה גם שאני פוגעת . גם אם אני הכי מנסה להכחיש את זה שבעולם .

אני מבקשת סליחה , גם אם זה הדבר הכי קטן שעשיתי . אבל שאנשים אחרים פוגעים בי ועוד מודעים לעובדה הזאת שהם פגעו בי ולא מבקשים סליחה ומתעלמים כאילו לא שמתי לב שלא יצפו ממני לסליחות .

אני יודעת מתי לבקש סליחה , וכן , זה לוקח זמן . אני מ"האנשים האלה" שקשה להם לבקש סליחה ושזה בא להם בקלות . שאני אומרת סליחה בציניות ולא באמת מתכוונת , זה יוצא חלק . אבל שאני באמת רוצה להתכוון לזה , המילים נתקעות לי בגרון . אני לא מצליחה להוציא את המילה הזאת - סליחה . למה ? כי זה קשה לי .

אני זוכרת , שכשהייתי קטנה והצקתי לאח שלי (והוא כמובן הלך והלשין) , אז אמא ואבא ביקשו שאני אבקש סליחה .

אני זוכרת שבאותה השנייה שביקשתי סליחה בכיתי ורצתי לחדר . קשה לי לבקש סליחה . מאוד . בגלל זה אני משתדלת לא לפגוע באנשים . ושאנשים פוגעים בי , אני בד"כ מבליגה , מתעלמת . אולי הם ישנו ת'התנהגות ? אולי הם ישתנו בכלל ? אולי אם אני אגיד להם משהו הם יצרחו עליי ? אולי אם אני אגיד משהו שמפריע לי הם יצחקו ? אולי הם יתעלמו ? כ"כ הרבה דברים עוברים לי בראש . גם שאני מבקשת סליחה זה ככה . אולי אם אני אבקש סליחה , הבן-אדם שאני מבקשת ממנו סליחה יתחיל לצחוק ? אולי הוא יתעלם מהסליחה שלי ?

אולי הוא יחייך ? אולי הוא יצרח עליי מול כולם וישפיל אותי ? אולי הוא יבין ויסלח ? אולי הוא לא ידבר איתי יותר ? אולי הוא ימשיך להיות חבר שלי למרות הכל ? אולי הוא לא ירצה ? זה לא קל לבקש סליחה . במיוחד לא פנים מול פנים . אבל אני כבר ילדה גדולה , אז מצפים ממני ליותר . לעמוד מול הבן-אדם , להסתכל לו בעיניים ולהגיד :

"אני מבקשת סליחה . על כל מה שעשיתי . על שצחקתי , התעלמתי , שכחתי והכי חשוב - פגעתי . אני מצטערת מכל הלב ומקווה שתסלח\י לי" . זה קשה לי . אני לא יכולה . אני אתפרק . זה לא שאני לא רוצה - אני כן רוצה, מאוד ! אבל זה קשה . מאוד ! אבל אני אתגבר . אני אנסה . מקסימום , כל הפחדים שלי יתממשו . אולי לטובה ? אולי לרעה ? מי יודע ?

אני לא ילדה שקל לחיות איתה . ממש לא . אולי מבחוץ אני נראית שקטה , חייכנית , צוחקת , שמחה , מלאת שמחת חיים . אז זהו , שזאת רק מסיכה . המסיכה הכי ענקית שעטיתי בכל חיי .

אני זוכרת את עצמי בכיתה א'-ז' . הייתי תמימה , שקטה . אבל עם זאת כולם שמעו אותי, כל מי ששמע את הצחוק "המתגלגל" שלי ידע שאני נמצאת וקיימת . ועכשיו ? תראו למה הפכתי . למפלצת . אני שונאת את הפנימיות שלי .

אנשים פוגעים בי , כל האנשים הכי אהובים עליי . מתרחקים ממני . כאילו אני חולה במחלה מידבקת . משוגעת .

אני לא רוצה להיות לבד . אני לא אוהבת להיות לבד . שאני אומרת שאני רוצה להיות לבד , אני דווקא רוצה שאנשים ישבו לידי . אבל לא ידברו . פשוט שישבו ויחבקו אותי . כמו שמחבקים את אמא . כי אני חייבת להתפרק מתישהו . אבל אני חייבת שיעזרו לי . אני לא יכולה להראות את הרגשות שלי סתם ככה .

מאז שההורים שלי ... התגרשו . קשה לי . קשה לי לסמוך על אנשים . אפילו על האנשים הכי קרובים . אני כל הזמן חולמת בלילות שתהיה לי המערכת יחסים עם אמא ואבא בדיוק כמו בסרטים . ושתהיה לי המערכת יחסים עם חברים בדיוק כמו בסרטים . אני חיה בסרט . משוגעת .

וכן , עכשיו אני אפילו מרחמת על עצמי . איך פספסתי חברים טובים שעמדו לי מתחת לאף ? איך פספסתי את האנשים היחידים בכל העולם שבאמת מעריכים ואוהבים אותי ? או שגם זאת הצגה ? מאחורי הגב צוחקים עליי ? מרכלים עליי ? אומרים שקרים ? מי יודע ? אני בטח שלא . למה שיספרו לי ? מי רוצה לספר דברים לילדה משוגעת . למה שיסמכו עליי ?

משוגעת . וכן , בא לי ללחוש , להגיד , לצעוק , לצרוח - נמאס לי ! אתם רואים שחברה שלכם לא מתנהגת כמו עצמה ! תעשו משהו ! תעזרו לי ! אני צריכה אותכם יותר מכל דבר אחר ! אני צריכה מישהו לבכות עליו , שיחבק אותי שאני עצובה , שיפרגן לי שאני מצליחה , שיהיה שם בשבילי . כי אני ? תמיד נמצאת שם בשביל אנשים . אני יוצאת משיעורים ומאחרת

לשיעורים כי חברה שלי בדיוק פרקה את מה שהיה לה הלב . ואני הייתי שם בשבילה . וראיתי איך אני משמחת אותה .

כי עצם העובדה שהייתי שם בשביל לחבק אותה , להקשיב לה , לבכות איתה , להצחיק אותה , לצחוק איתה - חיזקה גם אותי .

אבל אני נחלשת מרגע לרגע . אין לי כוחות . מתי יבוא היום שבו אנשים יחבקו אותי באמת ולא כי אני ביקשתי ? מתי יבוא היום שאנשים יעשו הכל כדי להצחיק אותי ? או לפחות ינסו ? גם לי מגיע , לא ? אני בן-אדם כמו כולם . אבל , משוגעת .

אני נחלשת מרגע לרגע , מדקה לדקה , מיום ליום . ואף אחד לא שם לב . אף אחד לא שואל כי באמת אכפת לו , שואלים מתוך נימוס . כי אני ? משוגעת .

דווקא מתי שאני צריכה אותכם , לפרוק , לחבק . אתם הולכים ומתרחקים . גם לי מגיע יחס חם ואוהב , לא ?

נכתב על ידי אני זאת אני , ואפחד לא ישנה אותי . , 14/4/2010 16:40  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





5,651
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני זאת אני , ואפחד לא ישנה אותי . אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני זאת אני , ואפחד לא ישנה אותי . ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)